על כבוד תורה וזהירות על האמת סיפרה אישה חשובה: אחד מבניי למד בישיבה תיכונית. הוא היה תלמיד מצטיין, שאהב את הלימודים ואהב את החברים שלו. זה פרט לעובדה שהיה מדריך בתנועת "בני עקיבא" שהשקיע בחניכים שלו מעל ומעבר. אלא שיום אחד נפלה עליו ועלינו בשורה קשה מנשוא. כשהיה בכתה י', האשים אותו ראש הישיבה בהאשמת שווא שהוא משתמש בסמים, וכי אף סיפק סמים לנער נוסף. ראש הישיבה לא הסתפק בזה, הוא גם בייש את בני בפני כל תלמידי הישיבה ואמר לו שהמשטרה יודעת עליו. בעצה אחת עם היועצת גורש בני היקר מבית הספר.
למותר לציין כמה עוגמת נפש גרם הדבר הזה לבני, ולמשפחה כולה. אנחנו, שידענו שאין אפשרות שהדבר הזה הוא נכון, לא ידענו את נפשנו מצער ומבושה. האשמה הזאת הייתה הזויה גם בגלל שגם אילו רצה, לא היה לבני כסף בשביל סמים, לא היה לו כסף לקנות בגדים. כל ימי לימודו בבית הספר הוא הסתובב עם בגדים ונעליים שירש מהאחים הגדולים שלו.
בעלי הגיע לרב מרדכי אליהו זצ"ל יחד עם בננו בקבלת קהל שלו, והרב שמע בכאב את הסיפור, הסתכל על הילד ואמר: הבן שלכם לא משתמש בסמים. המשטרה טועה והיועצת טועה וראש הישיבה טועה. שום דבר לא בכוונת זדון, אבל זו טעות גדולה.
שאלנו אותו מה לעשות, והרב אמר לנו שצריך מאוד להיזהר לא לפגוע בכבוד ראש הישיבה, אבל גם בכבוד הילד אסור לפגוע. מה לעשות? הוא חשב ואמר לנו: תגידו כמה פרקי תהילים, חזרו לביתכם והכל יבוא על מקומו בשלום. לא פקפקנו בדברי הרב, אבל לא ידענו איך הכול יסתדר. לא היינו צריכים לחכות זמן רב, כיוון שבאותו היום התקשרו אלי מהישיבה ואמרו שהם מתנצלים וזו הייתה טעות, הם יודעים שהמשטרה טעתה והבן שלנו לא קשור כלל לסמים, והוא יכול לחזור לישיבה. כך היה. בננו חזר לישיבה והכול בא על מקומו בשלום.
