סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

זה הקטן גדול יהיה

סיפר גבריאל דוד פדידה: כשנולד בננו הבכור אמרו לנו הרופאים שיש בעיה גדולה בכבד שלו, כי יש וריד שגדל מחוץ לכבד, הוורידים הקטנים שבתוך הכבד לא עושים את פעולתם והתינוק הקטן חייב ניתוח דחוף.

חששנו מאוד מניתוח לתינוק בן יומו, אבל הרופאים הפחידו אותנו והסבירו שאי אפשר לחיות עם זה. הצעתי לאשתי שנלך יחד לרב אליהו זצ"ל ואמרתי לה שהרב הוא איש פלא, הוא מברך ומיד זה קורה. הזכרתי לה שהוא בירך אותי שאתחתן תוך חודש, ובדיוק בתום החודש הכרתי אותה ותוך שבועיים וחצי התחתנו. היא הסכימה ויחד הלכנו לרב וסיפרנו לו על הבעיה.

הרב הקשיב והסביר לנו כי מי שברא את האדם ואת כל הוורידים והעורקים – יכול להרחיב את הווריד כשצריך ולהצר אותו כשצריך, וסיים בברכה: הוורידים הקטנים – גדולים יהיו.

גם כאן הברכה של הרב פעלה מיד, הוורידים הקטנים שבתוך הכבד התרחבו והרופאים שבדקו את הילד פעם נוספת אחרי הבדיקה הראשונה אמרו שהוא יכול להחזיק מעמד כמה שנים עד שיתחזק. וכך באמת היה, הילד החזיק מעמד שלוש שנים עם הוורידים שהתרחבו בברכתו של הרב. כעבור שלוש שנים הילד נותח, וכעבור חודשיים הווריד החיצוני הגדול נעלם כלא היה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 מיד אחרי שהרב אמר לנו את הדברים הללו הוא אסף מספר דיינים מכל הארץ, הורה להם לטפל בכל העגונות וביקש מהם להשתדל בכל דרך להתיר אותן על פי ההלכה. ברוך ה', בזכות רגישותו וחריצותו של...
 הרב הסביר לו שהנוהג הוא שמשלמים אחר החג, ורק לאחר משא ומתן ממושך הסכים הרב מוצפי לטבול כשבא הרב אחר חג השבועות לשלם לבלן אמר לו הבלן כי כבר במוצאי החג בא הרב מוצפי ושילם. 
 כעבור כמה שבועות בא אותו רופא לבדוק את הרב הגאון ראש הישיבה בביתו בשבת בבקר אחר שסעד לבו כמצות עונג שבת, סעודה שניה של שבת המכוונת כנגד אברהם אבינו... 
 כאשר הבאתי לרב את ההזמנה והוא נוכח שהחתונה תתקיים ביום שני הוא אמר שזה קשה, כי יש השיעור בלוויין, ובמיוחד שהחופה הייתה אמורה להתקיים בעיר העתיקה, אל מול מקום המקדש. 
 "המחוג של הדלק לא זז", הם אומרים לי כמעט בלחישה. כך התנהלו הדברים כמעט שעתיים. 
סיפר שמעון מיזלס: בננו היה כבן 13 והצטערנו לראות איך שמירת המצוות אצלו הולכת ומתרופפת. הגענו איתו לרב זצ"ל, והרב ביקש מאיתנו לדבר ביחידות עם הבן. כעבור כמה דקות שבהן ישב איתו הרב ביחידות בחדרו...
 בזכות הרב חזרתי לחיים. ובנוסף להשתלת הכבד אותה ביצעו הרופאים זכיתי גם להשתיל בתוכי שמחה, באמצעות הרב זצ"ל שלא ויתר גם לאדם מריר כמוני. 
הרב היה באמצע סעודת פורים. הוא הסתכל עלי והראה לי בידו את המטבח, מקום בו אוכל ליטול ידיים. זה היה פלא, כי לא אמרתי לו מאומה, והוא לא אמר לאף אחד חוץ ממני ליטול ידיים...
טו. הַמַּתְנֶה עִם חֲבֵרוֹ: "עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַּשְׁמִיטֵנִי בַּשְּׁבִיעִית", כֵּיוָן שֶׁהִתְנָה בְּמָמוֹן – תְּנָאוֹ קַיָּם וְהַשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מַשְׁמֶטֶת, אוּלָם הַמַּתְנֶה עִם חֲבֵרוֹ: "עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמֵט הַשְּׁבִיעִית" – הַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת וּתְנָאוֹ בָּטֵל, כִּי הִתְנָה עַל...
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".
אבי הגיע הביתה, הוציא את כל המזוזות ומסר אותן לבדיקה. והנה, כל האותיות שנמצאות בשמי, יעלה, מחוקות. בכל מקום שאמורה להופיע האות יו"ד, האות עי"ן, האות למ"ד והאות ה"א, אין אותיות. הדבר חזר על עצמו...
 נכון, זה לא סיפור מופת כמו אלה שמספרים על הרב, אבל זה הסיפור שלי, ואני למדתי ממנו פרק בהלכות התנהגות.