סיפר
שמעון מיזלס: בננו היה כבן 13 והצטערנו לראות איך שמירת המצוות אצלו הולכת
ומתרופפת. הגענו איתו לרב זצ"ל, והרב ביקש מאיתנו לדבר ביחידות עם הבן.
כעבור כמה דקות שבהן ישב איתו הרב ביחידות בחדרו הוא קרא לנו ואמר: מה אתם רוצים
ממנו? הוא ילד טוב. הוא לא צריך חברים, הגמרא תהיה החברותא שלו.
ואכן, מאותו יום שינה הבן את הכיוון שלו והתחיל ללמוד
ברצינות יותר מבני גילו. בתחילה הוא סיים ש"ס. כשהיה חוזר מהצבא, הוא היה
מגיע תחילה אל הרב ורק אחר כך הביתה.
אחר כך הוא היה מתמיד
גדול ולומד בעמקות גדולה. הנס הגדול הוא, שהשאיפות שלו היו אחרות לגמרי, וזה היה
מהפך. כתוצאה מהברכות של הרב הוא שינה כיוון והתעלה בתורה. היום הוא בחור צעיר
בן 34 וכבר משמש כדיין.
