חיכיתי לך

סיפרה
ת"ש מפתח תקווה: הכרתי את הרב מרדכי אליהו זצ"ל עוד מצעירותי. גדלתי
בקריית משה והיינו מתפללים עם הרב כל שבת בבוקר בנץ. בגיל 18, כשהתארסתי, היה זה
אך טבעי בשבילי להגיע לרב, שהכיר מקרוב אותי ואת משפחתי, כדי לקבל ברכה ולבקש
שהרב יערוך את החופה. ישבנו בסלון של הרב, והרב שאל אותנו: "אתם רוצים
להתחתן?" כלא מאמין ובמבט לא אוהד במיוחד. ענינו כמובן בחיוב. ואז הרב שאל
את ארוסי: "אתה אוהב אותה?" הוא השיב שכן. "ואת אוהבת
אותו?" שאל אותי. אני לא יודעת להסביר מדוע, אבל המחשבה הראשונה שעברה
בראשי הייתה לא. אבל כמובן שלא היה נעים לי לענות כך ועניתי שכן. "טוב, אם
ככה אז בסדר" חתם הרב. כששאלנו האם ישנו תאריך מסוים שכדאי לנו להתחתן בו,
כי ידענו שיש זוגות שהוא אמר להם לא להתחתן בתאריכים מסוימים, הרב השיב:
"לא, אצלכם זה לא משנה". כביכול הקב"ה נתן לי את כל הסימנים
והרמזים המוקדמים, אבל אני סירבתי לקלוט אותם. עצמתי עיניים בחוזקה ולא רציתי
לראות. הייתי אז צעירה מאוד והתרגשתי ושמחתי מעצם העובדה שאני הולכת להתחתן
ולהקים בית בישראל. בחופות הרב היה נוהג לברך לאחר מסירת הכתובה: "יהי רצון
שלא יהיה שום שימוש בכתובה זו כלל". אך בחופה שלנו הרב פסח על מנהגו זה.
העוזר שלו ניסה להעיר משהו ולהזכיר לרב שיברך, והרב אמר את הברכה כלאחר יד. היו
לי נישואים נוראיים. הסתבר שהתחתנתי עם גבר אלים. זה התחיל כבר בערב החתונה
עצמה, עוד כשהייתי בשמלת כלה. כשהייתי בהריון, אף אושפזתי בבית חולים כתוצאה
מאלימות קשה. אף אחד מבני המשפחה לא ידע מה אני עוברת, ולקח לי הרבה זמן להבין
שאני נמצאת בסיטואציה שהיא לא בריאה. בתמימותי הייתי בטוחה שזה מה שכל בנות
ישראל עוברות בתוך ביתן. לאחר שנים אחדות של סבל, ושלושה ילדים, נפל לי האסימון.
פתאום הבנתי שאני לא רוצה להריח את הפרחים מלמטה. פחדתי בעיקר על הילדים שלי,
שיגדלו עם אבא כזה וללא אמא.

לאחר שיתוף ועזרה מהמשפחה
הגעתי למפגש ראשון אצל פסיכולוג. שם הבנתי בפעם הראשונה שמה שאני עוברת זו
התעללות, ולא רק פיזית. הפסיכולוג אמר לי: אני אחראי על זה שאת לא חוזרת אליו
יותר. אחרי הפגישה איתו הלכתי לכותל, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהבנתי נשים
שבוכות בכותל. את עוצמת הכאב הזה שלופת אותך, עד שלא אכפת לך מה קורה מסביב.
הכאב שאני מרגישה עכשיו כשאני מספרת על הדברים הוא חזק כל כך, כאילו היה זה
אתמול ולא עברו 23 שנים מאז. משם כבמטה קסם הגעתי לביתו של הרב אליהו. הדבר
הראשון שהרב אמר לי היה: "או, חיכיתי לך. סוף-סוף הגעת!". הרבנית
סיפרה לי אז שישנן שתי בנות שהיו מאוד מקורבות לרב, שהרב חיתן אותן ומאז הוא
חיכה שהן יחזרו אליו. הרב חיזק אותי מאוד וכדרכו בירך אותי: שבחור טוב ימצא
אותך. כך היה נוהג הרב לברך את המבקשות זיווג. כי דרך האבדה לחזר אחר בעליה.

ליד המיטה יש לי תיבת עץ שיש בה פתקים רבים עם דברים טובים
שקיבלתי מהנישואין הראשונים. באיזשהו מקום אני שמחה שזה היה המסלול שלי. יש לי
שלושה ילדים מדהימים מהנישואין הללו, ובאמת זכיתי בהם. אני לא חושבת שהייתי
מצליחה לעבור את כל התקופה לבד ולא כאמא. גם זכיתי להעביר הרצאות לבנות ולעזור
להן לא להיכנס לסיטואציות כמו זו שאני הייתי בה, ולעזור לכאלה שכבר נמצאות שם
להבין שזה לא גורל משמים ואפשר לצאת מהמקום הזה. אני לא חושבת שהייתי מוותרת על
זה כל כך בקלות. בזכות זה אני היום אדם הרבה יותר טוב וזוכה לעשות דברים שלא
הייתי זוכה לעשות אם לא הייתי נכנסת להרפתקה הזאת בכלל.