סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

חנוך לנער על פי דרכו

לפעמים
היינו לומדים מההנהגות של הרב הרבה יותר ממה שהיינו לומדים מדבריו. אספר לכם
מקרה אחד, למרות שיש עשרות. באחד הימים הגעתי לבית הרב זצ"ל עם אשתי על מנת
לשאול שאלה בנושא חשוב מאוד עבורנו. חיכינו בתור ונכנסנו כשאנחנו מרוכזים בשאלה
החשובה.

אחד הנכדים של הרב, שהיה אז כבן שנה, נכח בסלון
והרעיש מאוד, צעק ושיחק עם המכוניות. חיכיתי שהרב יסתובב אליו ויעיר לו, או שאמו
תיקח אותו לחדר. הסתכלתי לעבר התינוק, אך הרב לא העיר לו, לא קרא לאמו, רק אמר
לנו: תמשיכו, הכול בסדר. הוא אפילו לא הסתובב לילד כדי לבקש שיהיה בשקט.

אני לא זוכר מה הייתה השאלה ומה הייתה התשובה. מה שאני
זוכר הוא שמאותו יום והלאה לא הייתי כל כך נלחץ אם בני היה משחק ועושה רעש. לא
הייתי מעיר לו על כל מה שלא נראה לי. הפכתי להיות הרבה יותר רגוע ושליו בביתי. למדתי
שיש לתת לילדים מרחב. למדתי לרכוש סבלנות ואורך רוח. לא חייבים להעיר, הכול באמת
בסדר.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

השוחט בחר עוף, עשה כפרות לחולה, שחט את העוף ונתן לנו אותו מפורק ומוכן לבישול. עכשיו לא נותר לנו אלא למצוא עניים כדי שנוכל להחיל את הברכה על החולה באמצעות העוף הזה...
סיפר מוטי שמריה: אשתי עבדה בהוראה מטעם משרד החינוך, אבל היו לה מעט שעות שבועיות. באחד הימים הוצעה לה משרת הוראה מטעם גוף אחר שאינו משרד החינוך עם הרבה יותר שעות ועם תנאים הרבה יותר...
כשנודע לי לאחר מכן על קרוב משפחה שנעדר כשבוע, סיפרתי לבני משפחתו על הסגולה הנ"ל, הגיעו עשרה אנשים מחבריו ובני המשפחה מאזור המרכז להר המנוחות בגבעת שאול, וכשעתיים לאחר שסיימנו את קריאת פסוקי התהילים נמצא...
סיפרה טליה שושן מירושלים: הלידות שלי היו קשות כל כך, שהייתי מתפללת לקב"ה שגם אם אני אלך מהעולם לפחות שהילד יהיה בריא ויחיה. באחד ההריונות אמרתי לבעלי שאני לא יולדת בלי ברכה מהרב אליהו זצ"ל....
סיפר מרדכי דז'ה מאדורה: עליתי לישראל עם הוריי ואחיי מארגנטינה בשנת 1995. לאחר כמה גלגולים התיישבנו בעיר צפת. אבא שלי ז"ל לא הצליח להתאקלם בארץ. היה לו מאוד קשה כאן והוא התגעגע לקהילה שלו בארגנטינה....
. נזכרתי איך הוא היה מנשק את הציצית כאילו זה היה הדבר הכי מתוק בחיים. כך בחתונות, כך בתפילה וכך בהזדמנויות שונות אחרות. שנים עברו מאז, אבל הזיכרון הזה עומד לנגד עיני. אשרי מי שזכה...