לפעמים
היינו לומדים מההנהגות של הרב הרבה יותר ממה שהיינו לומדים מדבריו. אספר לכם
מקרה אחד, למרות שיש עשרות. באחד הימים הגעתי לבית הרב זצ"ל עם אשתי על מנת
לשאול שאלה בנושא חשוב מאוד עבורנו. חיכינו בתור ונכנסנו כשאנחנו מרוכזים בשאלה
החשובה.
אחד הנכדים של הרב, שהיה אז כבן שנה, נכח בסלון
והרעיש מאוד, צעק ושיחק עם המכוניות. חיכיתי שהרב יסתובב אליו ויעיר לו, או שאמו
תיקח אותו לחדר. הסתכלתי לעבר התינוק, אך הרב לא העיר לו, לא קרא לאמו, רק אמר
לנו: תמשיכו, הכול בסדר. הוא אפילו לא הסתובב לילד כדי לבקש שיהיה בשקט.
אני לא זוכר מה הייתה השאלה ומה הייתה התשובה. מה שאני
זוכר הוא שמאותו יום והלאה לא הייתי כל כך נלחץ אם בני היה משחק ועושה רעש. לא
הייתי מעיר לו על כל מה שלא נראה לי. הפכתי להיות הרבה יותר רגוע ושליו בביתי. למדתי
שיש לתת לילדים מרחב. למדתי לרכוש סבלנות ואורך רוח. לא חייבים להעיר, הכול באמת
בסדר.
