שכן
של הרב זצ"ל, ממשפחת וולף, קיים פעילות למען יהודים, אבל כיוון שהיא הייתה
לא חוקית הוא נידון לעשר שנות מאסר. הוריו דאגו לו מאוד והגיעו שוב ושוב לרב
זצ"ל לבקש ברכה בשבילו. כעבור ארבע שנים בכלא הוא יצא לחופשה בחג הפורים,
והרב חיים בן שושן הזדרז להביא אותו לרב כדי להתברך. הרב בן שושן אמר לרב: הבחור
הזה ישב כבר ארבע שנים בכלא ואמור לשבת עוד שש, תברך אותו, הרב, זה פורים. הרב
עצם את עיניו בריכוז ואמר: עד סוף השנה הוא יוצא מהכלא.
המשפחה שלו חיכתה חודש, חודשיים, שלושה, אך שום תזוזה לא קרתה והשחרור המוקדם לא
נראה כלל באופק. גם אם ינכו לו שליש ממאסרו, חישבו, יישארו לו עוד שנתיים וחצי
בכלא.
הגיע חודש אלול, ועדיין שום דבר לא קורה. הספק מתחיל
לכרסם בלבם ועולה המחשבה שאולי ברכת הרב לא התקבלה. אבל הייתה אישה אחת, אמו של
הבחור, שלא הפסיקה להאמין בברכת הרב, וכל העת אמרה שאם כך גזר הרב, אז זה מה
שיהיה.
הגיע היום האחרון של השנה, וכולם, פרט לאימא,
אומרים בליבם שזה כנראה לא ילך. הברכה של הרב לא התקבלה. שעה לפני ראש השנה
התקשרו לביתם מלשכת הנשיא ובישרו שהנשיא חתם על חנינה לכבוד ראש השנה ושיבואו
מהר לקחת את הבן. וכך הבן הגיע לביתו לפני סוף השנה, כברכת הרב זצוק"ל.