הרב זצ"ל סיפר, כי פעם הוא שאל את הבבא סאלי זיע"א איך הוא הגיע למדרגות שהיו לו, ביניהן רוח הקודש. אמר לו הבבא סאלי: בזכות אבות. ענה לו הרב: גם לנו יש זכות אבות. על כך השיב הבבא סאלי: על-ידי שמירת העיניים ושמירת הלשון.
בעניין זה סיפר לנו תושב מעלה-חבר: הגענו לגור במעלה-חבר, ובאותה תקופה אשתי ואני החלטנו להתחזק בעניין של שמירת הלשון. לכן החלטנו שנלמד שתי הלכות ביום. שלושה ימים לאחר שהתחלנו בלימוד הזה נסעתי עם שניים מילדינו לקריית-ארבע, ובדרך ירו עלינו צרור. לא ידעתי אז כמה כדורים ירו עלינו, אבל הפחד היה גדול. נדמה היה שהרכב כולו נעשה ככברה. הסתכלתי אחורה לעבר הילדים, ולשמחתי ראיתי שבנס הם בריאים ושלמים. כשהגענו לקריית-ארבע מצאו ברכב 26 תרמילים. יום למחרת נסעתי שוב באותו מקום, וממש באותה נקודה שבה ירו עלינו הרכב שבק חיים.
כעבור זמן התפללנו במערה עם הרב זצ"ל, וסיפרנו לו את סיפור הנס שקרה לנו. הרב שמח לשמוע את הסיפור הזה ואמר: 26 זה שם הוויה. בכך אמר לנו הרב: אכן מדובר בנס של ממש, והקב"ה בכבודו ובעצמו שמר עליכם באותם רגעים. אבל כדי לחזק את הדברים הללו, שלא מדובר במקרה, שמנו לב לכך שהכותרת של שמירת הלשון באותו היום שקרה לנו הנס הייתה "אריכות ימים". וידוע שאם נגזרה על אדם מיתה, יכול להינצל ממנה על-ידי שמירת הלשון.
בדיוק שנה לאחר המקרה הזה נולד לנו בן. הגענו אל הרב זצ"ל לשאול האם לקרוא לו ישראל מאיר, או יעקב מאיר, והרב השיב: טוב מאוד, תקראו לו ישראל מאיר. התינוק הזה קיבל את שמו של הרב ישראל אבוחצירא זיע"א, הוא הבבא סאלי, שכאמור הקפיד מאוד בנושאים של שמירת הלשון. יום הברית של בננו ישראל מאיר הייתה ביום ה' בשבט, יום לאחר הילולת הבבא סאלי. זכותו תגן עלינו, אמן.
