סיפר הרב זצ"ל: לפני למעלה מעשרים שנה התקשר אלי יהודי בחצות לילה ואמר לי שהוא חייב להגיע אלי מיד. הוא הגיע לביתי וסיפר שיש לו דרכון אמריקאי, וכעת הוא אמור לטוס לצרפת, ומשם לרוסיה. באשר למטרת נסיעתו, הוא סיפר שיש בסיביר אסיר יהודי בעל תשובה, שהחליט לא לאכול את האוכל הלא-כשר המוגש לו. הממונים עליו אמרו לו שאם לא יאכל, ישלחו אותו למקום מרוחק יותר, ששם "כל באיה לא ישובון". היהודי אמר שהוא חייב לנסוע לרוסיה, אל אותו אסיר, כדי לשכנעו לאכול. אמרתי לו שיגיד לאותו יהודי שלא רק מותר או מצווה לאכול, אלא חובה עליו לאכול, כדי לחזק את גופו. אולם אחרי שיאכל את האוכל, יביע שאט נפש ממנו. לאכול חובה עליו, אך לא ייהנה מהאוכל.
כשהגיע היהודי לאותו אסיר, סיפר לו שרב פלוני אלמוני פסק שחובה עליו לאכול כדי להתחזק, שהרי אם לא יאכל ישלחו אותו למקום רחוק, ויש בדבר משום פיקוח נפש. בתחילה אמר האסיר כי הוא אינו מאמין שיש רב שיתיר אכילת טרף, ולבסוף השתכנע והחל לאכול.
לימים, הגיע היהודי הזה ארצה. באחד הכנסים בשבת "שובה" עמדתי ודרשתי, והנה אותו יהודי התיישב לשמוע את הדרשה. בין היתר דיברתי על הצורך להיזהר מתולעים כשאוכלים פירות. תאנה, למשל, צריכים לפתוח ולבדוק לפני שאוכלים. כאשר סיימתי לדרוש עזבתי את המקום, וחלק מציבור השומעים ליווה אותי בדרכי לביתי. אותו יהודי הצטרף לצעוד מאחורינו. כיוון שהוא לא היה מוכר לי, הוא עורר בי תשומת לב. לא הבנתי מדוע הוא עוקב אחרינו. כאשר הבחנתי שהוא הולך אחרי כל הזמן, פניתי אליו ושאלתי מה שמו ומה הוא עושה פה. היהודי השיב שהוא בא לשמוע דרשה מרב שאוסר לאכול תאנה עם תולעת, ומתיר לאכול בשר טרף. שאלתיו בתמיהה מי הוא הרב הזה, וכיצד ייתכן כדבר הזה. הוא השיב שאני התרתי לו לאכול בשר טרף. אני התרתי לך לאכול בשר טרף? השתוממתי, והוא סיפר לי ששלחתי אליו רב פלוני לסיביר. שאלתיו האם הוא יוסף מנדלביץ', והוא השיב בחיוב, והוסיף שאומנם הוא אכל שם טרף, אך כמו שהוריתי לו, הוא נהג לירוק אחרי האכילה כביטוי לכך שהוא לא נהנה מאותה סעודה. אמרתי לו שהאכילה שלו שם בסיביר הייתה פיקוח נפש ומותרת. אבל בארץ ישראל, ארץ הקודש, אסור לאכול אפילו תולעת קטנה.
