כשגרתי
בברזיל בשנות ה-80 עד תחילת ה-90, הרב זצ"ל הגיע כמה פעמים להכנסות ספר
תורה. באחת הפעמים הצטופפו סביב הרב מאות אנשים, כולם רצו ברכה, וזה ארך זמן רב.
באותה תקופה הייתי במצב לא כל כך טוב והרגשתי שאני חייב ברכה, ויהי מה. לכן
עמדתי בדלת היציאה וחיכיתי לזמן שהרב יצא, שאז אנסה להגיע אליו ולבקש ברכה.
כאשר הרב עבר על ידי הצלחתי לומר רק שתי מילים: הרב, ברכה.
לא פירטתי במה מדובר, כי לא היה זמן, אבל הרגשתי שבשתי המילים האלה אני אומר את
כל מה שאני מרגיש. זה היה מדהים, כי הרגשתי שהרב מרגיש אותי. הוא הסתכל עלי
ואמר: יברכך ה' וישמרך.
לכאורה הברכה הזאת היא כללית ואולי
עלולה להישמע סתמית. אבל אני הייתי מרוצה מאוד. הרגשתי שהברכה הזאת השפיעה עלי
כבר מאותו רגע, ואלה בדיוק המילים הנכונות שהייתי צריך לשמוע. מה שקרה אחר כך הוכיח
לי שזה ממש בחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
