סיפר
אריה אביטבול: אחי, ד"ר אילן אביטבול, הוא יינן, מומחה בטעימת יינות
ובאבחנה דקה בנוגע לאיכות שלהם, וכן מומחה בשיפור היינות ושדרוגם. המקצוע שלו
נחשב למבוקש מאוד והוא נסע ללמוד להיות יינן בדרום צרפת.
במהלך לימודיו בחו"ל אמרו לו מוריו כי הוא יצטרך לטעום יינות כדי ללמוד
עליהם ולהתמקצע כיאות, ובין השאר לטעום יינות של גויים. כאשר שאל את הרב אליהו
זצ"ל בעניין, השיב לו הרב: אם זה בשביל להשביח את היינות של ארץ ישראל
ולפרנס יהודים – מותר לך. אם זה בשביל לפרנס גויים – אסור לך (ע"פ ע"ז
סו ע"ב, שות הריב"ש רפח). בעצם הרב התנה ואמר לו: מותר לך כל עוד זה
לצורך יין של ארץ ישראל. אם אתה הולך לחיות בחוץ לארץ ולפרנס את הגויים, אסור.
ובלבד שאחרי שאתה טועם, אתה מוציא את היין מפיך, כפי שנוהגים כל טועמי היינות.
אחי פחד לעשות כדברי הרב. אמר לו הרב אליהו: אני אתן לך
אישור בכתב שמותר וצריך לעשות כך. ועובר לעשייתן, מיד הוציא הרב נייר וכתב לו את
ההלכה הזאת שחור על גבי לבן. מאז אותה הפגישה שומר אחי בכיסו את פסק ההלכה הזה,
שנכתב בכתב יד קודשו של הרב, ומשתמש בו לעבודתו בכל מקום בעולם שבו הוא נמצא.
