סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

יין לכבוד ארץ ישראל

סיפר
אריה אביטבול: אחי, ד"ר אילן אביטבול, הוא יינן, מומחה בטעימת יינות
ובאבחנה דקה בנוגע לאיכות שלהם, וכן מומחה בשיפור היינות ושדרוגם. המקצוע שלו
נחשב למבוקש מאוד והוא נסע ללמוד להיות יינן בדרום צרפת.

במהלך לימודיו בחו"ל אמרו לו מוריו כי הוא יצטרך לטעום יינות כדי ללמוד
עליהם ולהתמקצע כיאות, ובין השאר לטעום יינות של גויים. כאשר שאל את הרב אליהו
זצ"ל בעניין, השיב לו הרב: אם זה בשביל להשביח את היינות של ארץ ישראל
ולפרנס יהודים – מותר לך. אם זה בשביל לפרנס גויים – אסור לך (ע"פ ע"ז
סו ע"ב, שות הריב"ש רפח). בעצם הרב התנה ואמר לו: מותר לך כל עוד זה
לצורך יין של ארץ ישראל. אם אתה הולך לחיות בחוץ לארץ ולפרנס את הגויים, אסור.
ובלבד שאחרי שאתה טועם, אתה מוציא את היין מפיך, כפי שנוהגים כל טועמי היינות.

אחי פחד לעשות כדברי הרב. אמר לו הרב אליהו: אני אתן לך
אישור בכתב שמותר וצריך לעשות כך. ועובר לעשייתן, מיד הוציא הרב נייר וכתב לו את
ההלכה הזאת שחור על גבי לבן. מאז אותה הפגישה שומר אחי בכיסו את פסק ההלכה הזה,
שנכתב בכתב יד קודשו של הרב, ומשתמש בו לעבודתו בכל מקום בעולם שבו הוא נמצא.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הוא התרגש מאוד, לקח את הטלית שלו, ניגש לכבוד הרב ואמר לו: כבוד הרב, שלום קשר לי את הטלית הזאת. הרב לקח את הטלית ואמר: לא, שלום לא עשה את זה. אותו אדם התפלא, לקח...
שוב הבנתי עד כמה הרב זהיר בענייני מאכלים, אבל גם לא פחות בעניינים של כבוד הבריות...
זוג צעיר יוצא מגוש קטיף על מנת לזכות שמרן הרב יקצוץ בשערות ילדם בן השלוש - "חלאקה". אך הזוג איחר בחצי שעה... לא רק שהזוג מתקבל אלא שמתברר להם שהילד שלהם יותר חשוב ממלך ספרד...
הגמרא (ברכות יז) מלמדת כמה חשוב להאיר פנים ולהקדים שלום לכל אדם. וכך כתוב בגמרא: "מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּאַבַּיֵי, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה, מַעֲנֶה רַךְ וּמֵשִׁיב חֵמָה, וּמְדַבֵּר שָׁלוֹם עִם אֶחָיו וְעִם קְרוֹבָיו וְעִם כָּל...
רב ניגש מייד לצד המעשי של הערכה ואמר לו מה צריך לשפר בה. הוא שיפר, וכך יצאה הערכה אחר כך לשוק. מי שהכיר את הרב ידע כי המעשיות שלו בהלכה הייתה חשובה עד מאוד...
כשרואים את זה בעיניים ממש – זה אחרת. אין שום הסבר למה שקרה שם...