סיפר יחיאל מקריית-ארבע: אשתי הייתה בהיריון מתקדם, ובדרך הביתה
לקריית-ארבע, ליד כרמי-צור, נהג ערבי נסע במהירות ונכנס ברכבה. היא הייתה במצב
אנוש, והעובר שברחמה לא שרד. פרופ' ריבקין, שטיפל בה אישית, כמעט הרים ידיים.
הגניקולוג יצא מהחדר שבו נלחמו על חייה ואמר בייאוש: אני תופר תפר ברחם, ומקום
אחר נפתח. אני כבר לא יודע מה לעשות. כעבור כמה שעות הוא יצא ואמר: תפרנו את
הרחם, אבל אם היא תחיה היא תוכל ללדת רק בניתוח קיסרי.
הגעתי אל הרב זצ"ל, בתפילה שברכתו תיטיב עם אשתי, ואכן הוא עשה כפרות
ולאט-לאט היא התחילה להתעורר. כעבור שנה וחצי, להפתעת כולם, נולדה לנו בת. אבל
אחרי ההיריון הזה הרופאים בישרו לנו שזה יהיה ההיריון האחרון, כי בגלל המצב של
הרחם שנפגע בתאונה, כל קרע קטן שנעשה בו הופך להיות גדול.
אנחנו לא אמרנו נואש, והגענו שוב אל הרב. הפעם כדי לבקש ברכה להריונות בריאים.
נראה שברכתו של הרב עשתה רושם גדול בשמים, כי מאז הניתוח הקיסרי שהיה אחרי
התאונה היו לנו עוד חמישה ניתוחים קיסריים. עוד חמישה ילדים מתוקים, שכל אחד מהם
מזכיר לנו את הנס הגדול שקרה לנו ואת ברכותיו של הרב, שבזכותן אנחנו יכולים לספר
את הסיפור הזה היום.
