ימים נוראים

מספר סגן (במיל') אורן אדרי: השנה היא שנת התשנ"ד, 1994. ימים
קשים ונוראים עברו על עם ישראל בתקופה הזאת. אוטובוסים התפוצצו ברחובות ירושלים
ובמרכז הארץ, ובשורה קשה רדפה בשורה קשה אחרת.
 
אירועי מערת המכפלה בבוקרו המוקדם של יום הפורים התשנ"ד השאירו את כולנו
המומים וכואבים בעקבות פועלו והירצחו של הרופא המיתולוגי של קריית-ארבע וחברון,
ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד.
 
מסע ההסתה כנגד הציבור הדתי-לאומי לא פסק, ועלה לדציבלים שחרגו מכל פרופורציה
הוגנת. לראש הממשלה דאז זו הייתה הזדמנות פז להסיט את הביקורת שהופנתה אליו עם
הידרדרות המצב הביטחוני כלפי הציבור הדתי-לאומי אוהב הארץ. השב"כ, בהוראה
ישירה של ראש הממשלה, נכנס לפעולה במטרה למצוא עוד "עשבים שוטים"
ולמנוע את הגולדשטיין הבא.
 
ערב "הימים הנוראים", שבוע לפני ראש השנה התשנ"ה, אני בתפקיד
ס"פ בלבנון על 150 חיילים. המג"ד, סא"ל גבע ראפ, משכנע אותי לצאת
לקורס מ"פ, למרות שבאותה תקופה התארסתי עם ברוריה, בחירת לבי, ואף קבענו
מועד לחתונה לחודש כסליו הקרוב. אני בוגר הפנימייה הצבאית וישיבת "אור
עציון" וחתום קבע מראש לשלוש שנים.
 
הגעתי הביתה לשבת, ולתדהמתי נעצרתי ביום שישי על-ידי השב"כ.
 
הסיפור ארוך, וגם ספר בן אלף עמודים לא יספיק לספר את אשר עברתי באותם
"ימים נוראים". אספר לכם כי הואשמתי ברצח ארבעה ערבים, בהקמת מחתרת יהודית
ובפעולות נקם וניסיון לפוצץ את ה"אוריינט האוס".
 
עברתי עינויים קשים מאוד על-ידי אחינו, אנשי השב"כ, שכללו מכות, השפלות
ואי מתן אוכל ושתייה במשך שלושה ימים. שמו אותי בצינוק בחום של כ-40 מעלות במשך
12 ימים רצופים, ואף הכניסו 10 עכברים לתא כשנרדמתי, והם כמובן נשכו אותי במספר
מקומות בגופי. כשהתלוננתי על רעב וצמא נתנו לי לשתות דברים שקשה להעלות על הכתב.

 
את כמות ואיכות הקללות והגינויים ששמעתי מחוקרי השב"כ כנגד הציבור היקר
בו גדלתי וחונכתי לא אשכח לעולם. רק אז הבנתי את גודל הבורות ושנאת החינם.

 
התחננתי על נפשי שאיני יודע במה מדובר ושישנה כאו טעות, אך כל טענותיי נפלו על
אוזניים ערלות לצחוקם המתגלגל של כ-20 חוקרים שונים. אמרתי שאיני יודע כלל מה זו
המילה "אוריינט האוס", והם כמובן לא האמינו לי. רק לאחר שעברתי בדיקות
פוליגרף בשב"כ בהם יצאתי דובר אמת, הם השתכנעו בצדקתי. וזו רק דוגמה קטנה.

 
השב"כ לא ידע כיצד לרדת מהעץ וניסה בכל זאת להמשיך במשפט ראווה, שנמשך
תוך כדי מעצרי, בסעיף של פגיעה בביטחון המדינה. התהליך הזה נמשך חמישה חודשים
שלמים. קשה מאוד לתאר את תחושת העלבון של קצין מצטיין, שקיבל תעודות הוקרה אחרי
שש היתקלויות עם מחבלים וחיסולם בחסדי ה' בלבנון ובעזה. הפכתי לאויב הממשלה
והמדינה ברגע אחד של זחיחות דעת ומטרות פוליטיות שלא נגעו אלי כלל ועיקר. נפשי
הייתה עגומה ולא ידעתי כיצד להתמודד עם המאסר הממושך, במיוחד כאשר יום החתונה
קרב ובא ואני אסיר בכלא ומוגדר כמסוכן לשלום המדינה.
 
אבל בתוך כל החושך הזה, הייתה לנו נקודת אור נפלאה. הקב"ה הקדים לי,
לארוסתי ולמשפחתי תרופה מצילת חיים למכה שנחתה עלינו ביום בהיר. ממש מים קרים על
נפש עייפה בדמות מלאך ה', מו"ר הרב אליהו זצ"ל.
 
בעומק נשמתי הרגשתי את מבחן האמונה העצום. לאחר כחודש במעצר נפגשתי סוף-סוף עם
ארוסתי, והבעתי בפניה את דעתי שעלינו להתחתן בזמן ולא לזוז מתאריך החתונה. היא
שאלה את רב היישוב שבו התגוררה, והוא ניסה להניא אותה מכך. כיוון שכך, ביקשתי את
התערבותו של ראש הישיבה שלי, הרב דרוקמן שיבלח"ט.
 
ארוסתי הגיעה אפוא אל הרב דרוקמן וסיפרה לו על ההתלבטות שלה, והוא בתשובה מזג
יין לשתיית "לחיים" באומרו כי הוא פוסק לי להתחתן בזמן, ללא שהות, גם
אם זה יהיה בין כותלי הכלא. ארוסתי ובני משפחתה היו נבוכים מאוד. למי ישמעו עתה?

 
בעצת רפאל טוויל, חבר המקורב לרב זצ"ל, הגיעה ארוסתי אל הרב זצ"ל
ושפכה בפניו את לבה, תוך שהיא מפרטת את הקשיים. בנוסף היא ביקשה לברר מה דעתו של
הרב לגבי הצעה שהציע לי השב"כ.
 
לאורך המשפט המיותר השב"כ ידע כי אין לו שום ראיה נגדי וכי אני חף מכל
אשמה, ולכן הוא הציע לעו"ד שלי, מר ציון עמיר, עסקת טיעון מפתה לפיה סגן
אורן אדרי יודה בחלק מהאשמות, החודשים שהוא כבר ישב במעצר יהיו העונש, ואילו
נושא דרגות הקצונה יישאר פתוח להחלטת השופטים.
 
הרב שמע את הדברים, וכדרכו בקודש הוא היה חד וברור ללא כל ספק. הוא פנה
לארוסתי במאור פניו, תוך רגישות וסבלנות אין קץ, ואמר: החתונה תהיה בעתה ובזמנה.
לאחר שהות קצרה, להפתעת ארוסתי, הוא הוסיף ואמר: גם אני אגיע לחתונה הזאת.

 
בעניין השאלה לגבי עסקת הטיעון הוא השיב: בשום פנים ואופן לא להסכים. בעלך
לעתיד יצא זכאי, אין לך מה לחשוש.
 
כמובן שהרב האהוב והיקר היה לנו להצלת נפשות, ומאותו היום לא זזנו ממנו ועל
פיו הקדוש יישק דבר. ואכן, כל אשר אמר הרב קם והיה. זכינו לחתונה ענקית ושמחה.
הזמנו 500 והגיעו 1,000 בהשתתפותו של הרב, רבנים גדולים נוספים, חברי כנסת
והמוני עמך בית ישראל הקדוש שהרעיפו עלינו אהבה ותקווה.
 
מיד כאשר ראה אותי הרב בחתונה הוא שאל: אתה שמח? השבתי בחיוב, אבל גם מתוך כאב
במחשבה שלאחר החתונה אצטרך לחזור לשבת מאחורי סורג ובריח. הרב בחוכמתו שם לב לכך
מיד וקרא את אשר מתחולל בתוכי, רכן אלי ואמר: תשמח, לך תשמח את אשתך, אל תדאג.
אני מבטיח לך, אף אחד לא יכול לגעת בך לרעה, אני מבטיח.
 
הרגשתי שקיבלתי צ'ק פתוח שהקל משמעותית על החששות והתוצאות במשפט. הברכות של
הרב בחתונה היו מרוממות ומיוחדות, ובסיומה של החתונה שבתי לכלא. שברון הלב שהיה
לי באותם ימים היה קשה מנשוא. אין מילים לתאר את הצער בהשארת כלה צעירה לבדה ללא
חתנה.
 
בסיום המשפט, בר"ח אדר א' באותה השנה, יצאתי זכאי עם הדרגות על הכתפיים,
ממש כפי שהבטיח לנו הרב ולמגינת לבם של אנשי השב"כ. חזרתי לשרת שנה נוספת
בצבא, ובסופה של שנה רוויית הרפתקאות, ניסים ונפלאות, נולד לנו בננו הבכור.
קראנו לו אוריה מרדכי ע"ש הרב זצ"ל. שחלילה לא נשכח את האור הגדול של
ה' יתברך ואת הצדיק שברכותיו ותפילותיו פועלות לנצח נצחים ומלוות אותנו תמיד.
היום אוריה מרדכי שיחיה משרת ביחידה קרבית ואנחנו שמחים בו מאוד. מלבדו זכינו
לעוד חמישה ילדים, ב"ה, וכל ברכותיו של הרב חלות עלינו בגשמיות וברוחניות.
ולאשתי אני מכיר טובה ענקית על החלטתה האמיצה ואמונת החכמים הטהורה שלה.
 
עד כמה שזה נשמע מוזר, גם היום מרבים אשתי ואני להתייעץ עם הרב זצ"ל.
אנחנו נוסעים לירושלים, לציונו הקדוש של הרב, מספרים לו הכול, מבקשים מה' יתברך
ישועות בזכות הצדיק בבחינת "בימים ההם בזמן הזה" ומקבלים משוב כיצד
לנהוג. האמינו לי, זה עובד. גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
 
יבלח"ט בנו של הרב זצ"ל, הרב שמואל אליהו, שעומד לנו לעזר ולאחיסמך
בכל אשר נבקש. תחול עליו ברכת ה' בדיוק כמו שהרב זצ"ל היה מברך: יאריך ה'
עליו ממלכתו, אורך ימים ושנים מתוך בריאות ונחת, אמן.