מספרת מלכה: אבי עליו השלום, יהודה מאיר רובין, נפטר בתשע"ה
בהיותו בן 92. הוא היה ניצול שואה. 10 שנים קודם פטירתו הוא זכה שהנין הגדול שלו
יעשה "חלקה" אצל הרב זצ"ל. נכנסנו אליו ל"חלקה", ארבעה
דורות, הסבא, בתו, נכדתו ונינו. כאשר הרב ראה אותנו נכנסים הוא ממש קם מלוא
קומתו מכיסאו.
אנחנו היינו המומים מכך שכבוד הרב קם לכבודנו, והרב הסביר: כשנכנס אלי ניצול
שואה עם דור רביעי, אני לא רשאי להישאר לשבת. פתאום הבנו את גודל המעמד וגודל
הנס. נזכרנו בדברים שאבא אמר לנו כשנולדה לו הנינה הראשונה: "אם מישהו היה
אומר לי בשואה שאני אחיה ויהיו לי ילדים ונכדים ונינים, הייתי אומר לו שהוא
משוגע. והנה זה קורה".
אבא שלנו היה חרד מאוד אחרי השואה. הוא היה ישן עם לחם מתחת לכרית מרוב פחד
שדבק בו במחנות ההשמדה, שמא לא יהיה מה לאכול למחרת. כך היה עד שנולדה הנינה
הראשונה. אחרי שהיא נולדה הוא אמר: עכשיו, כשיש לי דור רביעי, אני כבר לא כועס
על אף אחד. והנה אנחנו זוכים לקיים "חלקה" לנין של סבא הניצול אצל הרב
מרדכי אליהו זצוק"ל.
