סיפר יוסף עסיס: בימים כתיקונם הייתי מתפלל בבוקר במניין של הרב זצ"ל. בוקר אחד התפללתי במקום אחר, ולאחר מכן הגעתי להוציא כסף מהבנק שנמצא סמוך לבית הרב. עוד אני עומד שם, והנה הרב יצא מביתו, וכאשר ראה אותי הוא בירך אותי בחום ואמר לי שלוש פעמים: בהצלחה, בהצלחה, בהצלחה! שמחתי מאוד על הברכה, כמובן, אבל התפלאתי מאוד, כי זאת הפעם הראשונה שהרב פנה אלי בפנייה אישית. מלבד זאת, לא הבנתי על מה הרב מברך, שכן למרות שהייתי אמור לצאת באותו יום למילואים, הייתי בבגדים אזרחיים ולא אמרתי לו שאני עומד לצאת למילואים.
כשהגעתי למילואים, גיליתי שמתכוונים להכניס אותנו למוצב בתוך עזה. רגע לפני שנכנסנו לעזה הגיע אלינו קצין בדרגה גבוהה מאוד ואמר שלמוצב הזה לא נכנסים מילואימניקים, רק חיילים בסדיר. אבל בפעם הזאת אין להם מספיק חיילים בסדיר שיכולים לאייש את המוצב ולכן הם שמים חיילי מילואים. הם ביקשו מאתנו לשמור על עירנות שיא, כי מדובר במקום קשה במיוחד.
לא הבנו עד כמה המקום קשה עד שהגיע הלילה. במשך הלילה כולו ירו עלינו פגזים, שב"ה לא פגעו בנו ולא גרמו לנו שום נזק. בכל פעם שנפל עלינו פגז חזרו והדהדו באוזניי המילים של הרב: "בהצלחה, בהצלחה, בהצלחה".
הרגשתי שהרב ברוח קודשו ראה את הסכנה שאני עומד להימצא בה, ידע במה לברך אותי ובירך בחום ליבו בלי שביקשתי.
