סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

כביש עוקף שבת

נדהמתי מכוח ההכרעה של הרב, שלא היסס ולקח את הדבר על עצמו. מכרנו אפוא את כל כלי העבודה הכבדים שלנו, טרקטורים ומחפרים גדולים, משאיות וציוד מכני כבד, לרב זצ"ל, והוא מכר אותם לערבי שיבנה את הציר. כך יכלו הערבים לעבוד כל השבת, ובמוצאי שבת הציר כבר היה פתוח. במוצאי שבת החזירו הערבים לרב את כל הכלים הכבדים והוא נתן לנו אותם במתנה. וכך ניצלו חיים של רבים...

מספר הקבלן אריה קלה: היה זה בתקופה של חתימת ההסכמים המכונים "הסכמי אוסלו". הסכמים שהייתה אשליה שיביאו לנו את השלום, אבל בפועל הביאו אין-ספור פיגועים והרוגים, התפוצצויות של אוטובוסים ויריות בדרכים. במיוחד בדרכים המובילות ליישובי יהודה ושומרון. פרוץ ה"שלום" הזה הביא כזכור הרבה דברים קשים, ואחד מהם הוא הלחץ על ממשלת ישראל להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון.

כדי לנסות לעקוף את ההרג בכבישים, הוחלט לחפור את כביש עוקף רמאללה, כביש שלימים נקרא "ציר ולרשטיין", ואני זכיתי להיות הקבלן שניהל את העבודה. כיוון שלציר הזה הייתה חשיבות ביטחונית מהמעלה הראשונה, וכיוון שהיה רצון להספיק לחפור אותו עוד בטרם יוכרז על הקפאה, ביקש פנחס ולרשטיין, שהיה אז ראש המועצה, שהרב זצ"ל יאשר לנו לעבוד בשבת. הרב השיב על כך, שהפתרון הוא למכור את הכלים לערבי, והוא יעבוד בשבת. אמרתי לרב שקשה לי למכור את הכלים לערבי. אולי כי היה לי קשה לחשוב שערבי יהיה מעורב בעבודה הזאת. אולי כי עדיין לא עיכלתי את העובדה שנוכל לעבוד בשבת. אבל הרב לא היסס והשיב לי: אם כן, אז אני אקנה מכם את כלי העבודה ואמכור אותם לערבי במקומכם.

נדהמתי מכוח ההכרעה של הרב, שלא היסס ולקח את הדבר על עצמו. מכרנו אפוא את כל כלי העבודה הכבדים שלנו, טרקטורים ומחפרים גדולים, משאיות וציוד מכני כבד, לרב זצ"ל, והוא מכר אותם לערבי שיבנה את הציר. כך יכלו הערבים לעבוד כל השבת, ובמוצאי שבת הציר כבר היה פתוח. במוצאי שבת החזירו הערבים לרב את כל הכלים הכבדים והוא נתן לנו אותם במתנה. וכך ניצלו חיים של רבים.

סיימנו את העבודה על הכביש הזה, שכולם נוסעים בו היום, כביש 60, שהציל הרבה חיים, והוא הציר המרכזי לכל יישובי בנימין והשומרון. המועצה רשמה המחאה על שמנו בסך של 50,000 שקל, סכום שהיה כמו חצי מיליון שקלים של היום, ונתנה לנו אותו. אנחנו לא רצינו ליהנות משכר שבת ובאנו לרב ואמרנו לו: הנה הכסף של השבת, הכלים היו שלך, גם הכסף שלך.

הרב לקח את הכסף, מישש אותו בידו ושאל: הוא שלי? אמרנו לו: כן. שאל שוב: אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה? אמרנו לו: הרב, זה שלך לגמרי. הוא חזר ושאל: אם אבקש מכם טובה, תעשו לי? אמרנו לו: בוודאי. אמר לנו הרב: קחו ממני 50,000 שקל ולכו תרמו בשמי את הכסף הזה לרב עובדיה יוסף זצ"ל, לישיבת "יחווה דעת" בראשות בנו הרב דוד יוסף שליט"א

אנחנו היינו המומים. חשבנו שיש ויכוח בין הרבנים. לא ידענו כמה הרב מכבד את התורה של כולם, גם של אלה שנחשבים מתנגדיו. זאת הייתה אהבת ארץ ישראל של הרב, זאת הייתה אהבת עם ישראל. זאת אהבת התורה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 ומה נהדר היה המראה לראות את מורנו חכם מרדכי אליהו זצ"ל שהיה כולו אומר מלכות "מאן מלכי רבנן". 
 אך יצא מדלת הלשכה וירד מדרגה אחת, חזר אחורנית ונכנס שוב ללשכה, ופנה אלי ואמר "אני מצטער. שכחתי לבקש סליחה על כל הטרחה והעבודה שאני מטריח אתכם"! 
 כשסיפרתי את הסיפור הזה לרב יוסף אליהו שליט"א הוא אמר: אבא ראה בעליונים. הוא ידע שצריך להתיר את הדברים האלה, ולא להשאיר קצוות פתוחים. 
הייתי סגן מנהל המלון "שערי ירושלים", והיה לי מנהל קשה ששוב ושוב איים לפטר אותי, לא התחשב בי כלל והרגשתי ממש עוינות מצדו. בכל פעם שהייתי שואל את הרב אליהו זצ"ל מה הוא מציע לי...
והנה מגיעים שני אנשים שעזרו לו לדחוף את המכונית, אחד מבוגר ואחד צעיר. כשיצא להודות להם על העזרה, ראה שבעצם מי שעזר לו לדחוף את רכבו היו הרב אליהו זצ"ל והעוזר שלו.
 לא ראו שהוא לא אוכל והוא היה תמיד בשמחה ובמאור פנים לכל אדם. מחזק ומעודד ולא היה מעיר לנו על כשרות וכד', אלא למי שהיה יודע שיקבל את ההערות שלו ויתקן. 
 צאו וראו כמה רגיש ועניו היה הרב זצ"ל, שמצא לנכון להתנצל לאחר שנה בפני אנשים שאולי כבר שכחו מה היה באותו אירוע. 
השיב לו הרב בחלום: מדוע שלא תגיע להילולה שלי? תגיע אלי ותזכה לישועה. אותו אדם החליט לעשות כך, וכיוון שכאמור הוא עובד בחברה הזאת, החליט להביא על חשבונו קרטיבים. כך זכו באי ההילולה להשיב את...
 השיב לו הרב בחוכמתו: כשאנחנו באים לבית הכנסת להתפלל, אנחנו חושבים רק על הקב"ה ומתעלמים מכל הדברים האחרים. 
 אבל הרב אמר שזוהי זכות בשבילו לטפל בו, ובכך הוא משיב רק קצת מן הקצת על כל הטובה שעשה הרב שהרבני לאביו הרב סלמאן אליהו זצוק"ל, ובזכותו לכל הדורות הבאים אחריו. 
 הנהג אסף אותי ליד בית משפחת הרב אליהו ז"ל וראה את פני הנפולות, הוא שאל: "באת מה'שבעה' אצל חכם מרדכי?" כן, עניתי לו. 
הידיים שלי היו עדיין שחורות מקילוף האגוזים. הושטתי את הידיים לרב, ואמרתי לו שהן מעידות על כך. לאחר שכבוד הרב ראה את הידיים שלי, הוא שמח ובירך בכוונה "שהחיינו"...