סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

כוחו של פדיון נפש

למחרת בבוקר התעוררתי מההרדמה בעקבות הניתוח, והצוות הרפואי שבא לבדוק אותי לא האמין שאני מסוגל להזיז את הידיים ואת הרגליים.

לפני שנה וחצי הייתי אמור לעבור ניתוח מאוד מסובך בבית-חולים "איכילוב". לפני הניתוח אמר ראש המחלקה לאשתי, שבמקרה הטוב אני אהיה משותק בחצי גוף, במקרה הפחות טוב – בכל הגוף.

הבן שלנו גר בירושלים, והוא הלך לבקש ברכה מהרב זצ"ל. הרב אמר לעשות פדיון נפש, וכך עשינו. למחרת בבוקר התעוררתי מההרדמה בעקבות הניתוח, והצוות הרפואי שבא לבדוק אותי לא האמין שאני מסוגל להזיז את הידיים ואת הרגליים.

משך השהייה בבית-החולים היה אמור להיות למעלה משבוע, אך ב"ה יצאתי מטיפול נמרץ כבר למחרת, ולאחר יומיים נוספים השתחררתי ברוך ה', בריא ושלם. (רפאל סיוון, דולב(

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

סיפר הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר ואחיינו של הרב זצ"ל: בכל שנה נהגתי להגיע להילולה של רבי יהודה בר עילאי ביחד עם הרב אליהו זצ"ל. באחת השנים הרב אחז בידי ושאל מדוע אינני...
 כוונתו היתה לומר שהגעתי אך הרב צדקה שהתעורר לשמע הודעת השמש שאמר" בא "התעורר ונזדעק" פיין משיח? 
 משבא בעלה התלמיד חכם כשהוא שקוע בתלמודו מקשה ומתרץ נתישב והחל אוכל את אשר לפניו וכך היה חוזר על תלמודו ואוכל מעט מעט מן העמילן שהוכן ליום הכביסה שלמחרת ולא היה מרגיש בדבר... 
 הרב מיד אמר שיעשו לה סעודה ושיאמר אביה דברי תורה והודיה לה'. וב"ה זכתה להתחתן תוך זמן קצר. 
 משנכנס רבנו ללשכתו על מנת שיוכר כי לא נתבטל מתלמודו היתה הגמ' מונחת לפני אותו דיין והרב ידע שמעשה של רגע הוא משנשאל הרב לסוגיא בה הוא עסוק השיב לו הרב בשאלה על העמוד בגמ'...
 תבדוק, אומר לו רבנו, אם המכונית לא שייכת חלילה לשכן שלך, שלא יתן לך מ "ברכותיו" בקר צהרים וערב... 
כאשר אחד החזנים שנכח במקום שר את הבית הידוע "ניתנה לנו ביד רוענו, משה רבנו, בחיר האומה", הוא הצביע על בחיר האומה של דורנו ועיני כולם דמעו. משה רבנו של הדור, מדוכא בייסורים למען עם...
 אחרי שהרב יצא מהאולם, ליווה אותנו נער בר המצווה וסיפר לי: "אחרי שהרב אמר לי שהוא לא יבוא לבר המצווה שלי, בכיתי כל הלילה. 
 "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית פרק ב' ג'). ברכה וקדושה באים יחד כמו בבית המקדש. 
 ומספרים אנשים שנכחו בלוויה שמעל בית הכנסת היה אור יוקד כלהבת אש בעת שארונו של הרב היה מונח בבית הכנסת. 
 הביטחון שהוא לימד אותנו בתמיהות הקטנות הללו. תמיהות על כך שלא יכול להיות שאנחנו מתפללים ולא נענים. 
 ניחמו בדברים וכך אמר לו:" בעולם הזה אין זמן לרבנים לשבת וללמוד עם התורמים הנכבדים אבל בעולם העליון ושם ינוחו יגיעי כוח'( איוב ג, יז ), שם נהיה בנחת ושלווה, שם יימצא זמן למכביר לשבת...