סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

כיפת ברזל

סיפר
הרב רפאל יצחק הרקם ממלבורן שבאוסטרליה: פגשתי פעם איש עסקים גדול שסיפר לי את
הסיפור הבא: יש לי הרבה עסקים עם גויים, וכל פעם שאני יושב איתם אני מתבייש שאני
יושב עם כיפה. אבל קשה לי להוריד את הכיפה בגללם. אני מרגיש כאילו אני מתבייש
ביהדות שלי. עלה בדעתי לא לחבוש כיפה כל היום כדי שלא אצטרך להוריד את הכיפה בכל
פעם שיש לי פגישה. אבל גם זה לא כל כך על פי ההלכה בשו"ע (ב') שאומר:
"אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש" (מפני כבוד
השכינה). הגעתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל ושאלתי אותו כיצד עלי לנהוג. הרב
הסתכל עלי, בחן את לבבי, העריך את יכולתי ואמר לי בחכמתו: "כדאי לך לחבוש
כיפה כל היום, ואתה יכול להסיר אותה בזמן העסקים".

אמרתי לרב שכך אעשה, אבל כנראה שהרב היה יותר חכם ממני, כי לא הצלחתי להוריד את הכיפה
מראשי לפני הפגישות, הרגשתי כי אני מתבייש בעצמי ומתבייש באמונה שלי. וכך החלטתי
לחבוש את הכיפה במשך כל היום, גם בזמן העסקים.

כך ידע הרב
בחוכמתו הגדולה לקרב יהודי, שבתחילה נרתע מלחבוש כיפה, ולבסוף החל מיוזמתו לחבוש
כיפה במשך כל היום כולו. אשריכם ישראל ואשרי הרבנים שלכם.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

לפני כ-29 שנים הגעתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל לבקש ברכה לזיווג. אבל הרב לא בירך מיד, אלא התעניין ושאל: מה הבעיה? האם את נפגשת עם בחורים? השבתי שאני נפגשת, והוספתי שהיו בחורים שנפגשתי איתם...
ך אמר הרב: אותי לא מעניין מה אתה היית מעדיף. אני מסתכל רק על הילד ומה מתאים בשבילו!
 כששאל אותה הרב לשם מה היא זקוקה למשקל, השיבה הרבנית שמחה: "לפעמים אינני מסוגלת לאכול הרבה, וסעודתי קצובה למנות קטנות, בכדי לדעת אם אכלתי כזית או כביצה והתחייבתי בברכה אחרונה, רכשתי את המשקל". 
הבית היה גדוש באנשים שומעי לקחו של הרב. פניו של הרב היו מאירות כחמה, והוא דרש בענייני הפסח. לאחר כמה דקות ניגשנו אל הרב כדי לקבל ברכה, ולמרות החג ולמרות פניו המאירות של הרב, הייתי...
. נזכרתי איך הוא היה מנשק את הציצית כאילו זה היה הדבר הכי מתוק בחיים. כך בחתונות, כך בתפילה וכך בהזדמנויות שונות אחרות. שנים עברו מאז, אבל הזיכרון הזה עומד לנגד עיני. אשרי מי שזכה...
אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל.  מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה?...