סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן

וב חשבתי שאולי מדובר במקרה, אבל בראשי חלפה מחשבה: מעניין אם כשאחזור הביתה בשעות הצהריים הנר יהיה עדיין דולק. אחרי תפילת השבת הלכתי לסעוד אצל אמי וחזרתי בסביבות השעה 13:30. זה היה מדהים.

בתקופה מסוימת קיבלתי על עצמי להדליק 40 יום נר לכבודו של הרב
זצ"ל ולבקש שילווה אותי. הדלקתי את הנר במשך כמה ימים, ופתאום שמתי לב לכך
שכאשר אני חוזרת הביתה, הנר דולק. גם אם הדלקתי את הנר בבוקר ואני חוזרת בשעה
מאוחרת בלילה. חשבתי שאולי זה מקרה ולא ייחסתי לזה חשיבות רבה. אבל בשבת קרה דבר
שגרם לי להבין שלא מדובר במקרה כלל וכלל. הדלקתי נרות שבת, ועוד שני נרות לרבי
שמעון ורבי מאיר כמו שאני נוהגת. בנוסף לארבעת הנרות הללו הדלקתי נר לכבודו של
הרב זצ"ל. כשקמתי בבוקר שמתי לב שרק הנר של הרב עדיין דולק. אבל הדבר עדיין
לא הדליק אצלי נורה אדומה. שוב חשבתי שאולי מדובר במקרה, אבל בראשי חלפה מחשבה:
מעניין אם כשאחזור הביתה בשעות הצהריים הנר יהיה עדיין דולק. אחרי תפילת השבת
הלכתי לסעוד אצל אמי וחזרתי בסביבות השעה 13:30. זה היה מדהים. הנר היה דולק
עדיין, אבל כעבור שתי דקות כבה. הרגשתי ממש שהרב חיכה לי והוא אומר: אני אתך.
ממשיך ללוות אותך.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הגעתי לביתו של הרב והגשתי לו את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: "כשר". שאלתי: הרב, האם זה לא מהודר? והרב חוזר ואומר: "כשר". נישקתי את ידו ויצאתי מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד...
 אף אני, שכאמור הייתי נער אז, זכיתי ליחס הזה. בכל פעם שעברתי, הרב חיכה, אמר לי שלום במנוד ראש ורק אחר כך סגר את הדלת. הכול כדי שאף אחד לא ייפגע…
מרן הרב אליהו זצ"ל היה ידוע בזהירותו הרבה בענייני מאכלים. הוא לא היה אוכל אלא מה שהרבנית בישלה, וכשהיה נוסע לחו"ל היה אוכל רק קרקרים שהרבנית הביאה מהארץ או דברים אחרים שאין בהם שום חשש....
בדיעבד התברר לי שכבוד הרב לא אוכל טונה בכלל, רק סרדינים שרואים את הקשקשים שלהם ואין שום חשש שמא התערב כריש במקום טונה בתוך הקופסא, בלי שום אפשרות לזהות את הטעות..
 בדרך לא דרך נכנסתי פנימה וביקשתי ממנו ברכה. הוא ברך, והפלא הגדול קרה. אבי החלים ויצא מבית החולים למרות כל דברי הרופאים. הוא זכה לעוד חמש שנים של חיים ואחר כך החזיר את נשמתו לבוראו...
סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: סיפר לי מו"ר אבי מנשה הרקם, שהיה מקורב לרב זצ"ל, שהרב נכנס פעם לבניין, ולפתע עצר בפתאומיות ושאל: מה זה המקום הזה? כאשר השיבו לו שיש בבניין הזה...