הרבה
סיפורים שקשורים בעצירת גשמים יש על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. הגמרא (תענית
כד ע"ב) מספרת על רבי חנינא בן דוסא: "רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא
הֲוַה קָאֲזִיל בְּאוֹרְחָא, שָׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ (הלך בדרך וירד עליו גשם).
אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְנַחַת, וַחֲנִינָא
בְצַעַר?! – פָּסַק מִטְרָא (הפסיק הגשם). כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ (כשהגיע לביתו)
אָמַר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְצַעַר, וַחֲנִינָא
בְנַחַת?! – אֲתָא מִטְרָא (חזר הגשם). אָמַר רַב יוֹסֵף, מַאי אַהַנְיָא לֵיהּ
צְלוֹתֵיהּ דְּכַהֲנָא רַבָּא לְגַבֵּי רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא?" (מה
הועילה תפילת הכהן הגדול כנגד תפילתו של רבי חנינא בן דוסא).
רב יוסף התכוון לתפילה שמתפלל הכהן הגדול ביום הכיפורים
בצאתו מקודש הקודשים: "שלא תכנס תפילת עוברי דרכים לפני בענין הגשם בשעה
שהעולם זקוק לו". הסיבה שתפילת הכהן הגדול לא הועילה היא בגלל שכל עובר
דרכים הוא אדם פרטי, ולא מבטלים טובה כללית של גשמים בשביל טובה של אדם פרטי.
אבל רבי חנינא בן דוסא היה מתפלל על כל העולם, וכל העולם ניזון בזכותו. אם הוא
יתעכב בדרך, כולם יסבלו, ואם הוא יחלה ויתקרר בעקבות הגשם – כל הציבור יסבול.
ולכן כשהוא הלך בדרך פסקו הגשמים ולא ירדו עליו לטובת כלל ישראל. אולי זו הסיבה
שבגללה היו פוסקים גשמים בשעה שהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה יוצא לרחוב. אנחנו
יודעים שזה נשמע פלאי, אבל כך מספר יעקב, שהתגורר ברחוב בעל השאילתות: במשך שנים
הייתי גר ברחוב הזה, שהרב אליהו היה הולך בו מדי שבת בבוקר לתפילה וחוזר אחרי
התפילה עם מלווים רבים ששמעו ממנו בדרך דברי תורה. במשך השנים שמתי לב לתופעה
שחזרה על עצמה עשרות פעמים. בכל פעם שהרב היה עובר ברחוב לא ירד גשם. גם בימים
היותר גשומים שהיו בשנה, הגשם היה מפסיק כשהרב היה עובר וחוזר אחרי שהרב היה
מגיע לביתו.
כששמנו לזה לב אמרנו לעצמנו שזה לא ייתכן. אחר
כך, כשנוכחנו שזה קורה שוב ושוב, התפעלנו מאוד. אחר כך ממש התרגלנו לכך וידענו
לתכנן את לוח הזמנים שלנו לפי הזמנים של הרב. כשהיה יום גשום מאוד והיינו
מתפללים במניין מאוחר, היינו מתכננים ויוצאים לבית הכנסת בשעה שהרב חוזר, שאין
בה גשמים.
בימים ההם ראינו את הדברים ושמחנו, אבל לא קלטנו
באיזה פלא מדובר. היום כשאנחנו חושבים ומתבוננים אנחנו מבינים עד כמה הדבר
מופלא, והכול היה בטבעיות בלי שום גינונים והתפעלות. ואולי בגלל זה הסיפור עוד
יותר גדול בעיני, כזה שלא אשכח לעולם.