סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

כשמאחרים לחאלקה עם הרב

זוג צעיר יוצא מגוש קטיף על מנת לזכות שמרן הרב יקצוץ בשערות ילדם בן השלוש - "חלאקה". אך הזוג איחר בחצי שעה... לא רק שהזוג מתקבל אלא שמתברר להם שהילד שלהם יותר חשוב ממלך ספרד בכבודו ובעצמו...

פעם התקשרנו לבית הרב מרדכי אליהו זצ"ל וביקשנו לקבוע זמן
לחלאקה של הבן שלנו אצל הרב. שיגזור לו את התלתל הראשון. קבעו לו זמן מהמזכירות
וביקשו שנשתדל להגיע בזמן, כי הרב צריך ללכת אחר כך לישיבה חשובה מאוד.
 
בימים ההם גרנו בגוש קטיף ויצאנו מהבית בזמן סביר שנוכל להגיע לבית הרב, אבל
בדרך היו פקקים והגענו באיחור של כמעט חצי שעה. התביישנו לדפוק בבית הרב, אבל
עשינו כך כדי לקבוע זמן אחרי שהרב יחזור מאותה פגישה חשובה.
 
המזכיר פתח לנו את הדלת ואמר שהרב לא יצא לאותה פגישה חשובה. הוא ידע שיצאנו
מגוש-קטיף ולא רצה לעכב אותנו. המזכיר שנראה קצת לחוץ ביקש שנזדרז כי מחכים להם
במקום אחר, וכך באמת עשינו. באי נוחות מסוימת נכנסנו לחדר הרב, על-מנת לסיים את
ה"חלאקה" במהירות.
 
אבל הרב לא נראה ממהר כלל. הוא קיבל אותנו ואת הילד במאור פנים, שאל את הילד
שאלות ובירך אותו בנחת. כאילו הפגישה הדחופה שהמזכיר דיבר עליה לא קיימת.
 
תוך כדי ה"חלאקה" קיבל המזכיר טלפון שכנראה הלחיץ אותו עוד קצת. הוא
אמר לרב שהתקשרו מהכנסת והודיעו שמלך ספרד מחכה לרב. קבעו לו פגישה וזמנה כבר
הגיע. הרגשנו לא נוח, מלך ספרד מחכה בגללנו. אבל זאת הייתה אי נוחות של רגע כי
מיד שמענו את הרב משיב: אני יודע שהוא מחכה. אבל הילד הזה יותר חשוב מהמלך. מגיע
לו הזמן שלו. מלך ספרד יכול לחכות.
 
אני לא יודע אם אני או הילד שלי נוכל לשכוח אי-פעם את המילים האלה של הרב,
שנאמרו כבדרך אגב – הילד הזה יותר חשוב ממלך ספרד. כך אמר הרב, וכך הוא גם נהג
עם הבן שלי ובוודאי עם כל ילד יהודי אחר.
הרב שמואל אליהו שליט"א, בן הרב ששמע מבעל המעשה

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 יש שתי מילים שמחברות בין כל החנויות המרכולים והעגלות האלה – "לכבוד שבת". כולם קונים כדי שיהיה להם במה לכבד את השבת. תראה לי עוד עם שצועק בכל המרכולים "לכבוד שבת". רק בשביל הדבר הזה...
אמי האמינה לרב ולא הלכה לעשות הפלה, אבל חשש קטן קינן בלבה בגלל מה שאמרו לה הרופאים בבדיקה ההיא. 
סיפרה טל: 16 שנים עברו מאז ועדיין אני זוכרת את מגע המצעים הנקיים שפרשתי באותו ערב על המיטה, מנערת את שמיכת הפוך ומיישרת אותה, והפרחים שעליה נמתחים תחת כף ידי. האור העמום של מנורות הלילה...
קמתי בבוקר עם זיכרון החלום והייתי מאוד מרוגש. הרגשתי שזהו ממש חלום אמת. ממשי ביותר. שלושה חודשים לפני הלידה המשוערת שלנו ילדה גיסתי בן וקראו לו "אליהו". הבנתי למה הרב לא רצה שנקרא לו אליהו...
פעם אחת הוא מצא גולגולת באחת המערות והביא אותה לחדר שלו. בלילה הוא חלם שמגיעה אליו זקנה אחת ואומרת לו שיחזיר לה את הראש, ואם הוא לא יחזיר היא תיקח את ראשו..
משראה הרב את המוט הגבוה הוא אמר: "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם". הזדעזעתי. הרב אליהו היה נזהר מאוד בלשונו, והפסוק הזה מדבר על המגיפה שהייתה בימי דוד המלך. תחילתו של אותו פסוק מספרת...