סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

לא בית פרטי

איך מגיבה בתו של מרן בהיותה ילדה קטנה לבקשת הרבנית שתחי' לפנות את מקומה בחדר למען שיעור נשים בבית הקטן שלהם? הבית של מרן הבית של כל עם ישראל 

 
סיפרה הרבנית מירב עמור, בת הרב זצ"ל: בצעירותי התגוררנו ברחוב בן-ציון,
בדירה קטנה מאוד. היה חדר הורים, הול וחדר קטן שלי. באותה תקופה לא הייתה לרב
לשכה וחדר לקבלת קהל, והאנשים הרבים שביקשו לשאול שאלות היו באים אל ביתו, וכך
היה הבית מלא תמיד באנשים. בנוסף, הרב היה מעביר שיעורים בבית, ובין השאר היה לו
שיעור לנשים. מכיוון שנשים רבות ביקשו להשתתף בשיעור הזה, הן ישבו בכל מקום
אפשרי, כולל על הרצפה. העיקר לשמוע את הרב.
 
יום אחד, בתקופת החופש הגדול, הרשיתי לעצמי להישאר לישון עוד קצת. לפתע אימא
שתחיה נכנסה אלי לחדר וביקשה שאזדרז לקום, כי הגיעו נשים לשיעור ואין להן מקום
לשבת. אמרתי לאימא שזה חדר שלי פרטי, שיסתדרו במקום אחר. משכתי את השמיכה על
הראש והמשכתי לישון. אימא ניסתה לפתות אותי בדרכים שונות לקום, ואף אמרה שתעזור
לי לעבור לחדר השינה שלהם, שם אוכל להמשיך לישון בשקט. אבל אני המשכתי לרטון.

 
אז אמרה לי אימא משפט שהבנתי אותו רק כשגדלתי: הבית שלנו הוא לא בית פרטי, הוא
בית של כלל עם ישראל. נכון, זה החדר שלך, אנחנו מנסים לשמור על התא המשפחתי, אבל
זה בית של כל עם ישראל. ואם צריך, תני גם את החדר שלך. היום אני כמובן מבינה את
הזכות הגדולה שהייתה לי לגדול בבית כזה. אבל אז הייתי ילדה, וכל מה שרציתי הוא
שיניחו לי ולא ייקחו לי את החדר הפרטי.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: פעם הגעתי אל הרב זצ"ל עם אחותי וביקשנו ברכה לשידוך בעבורה. ענה הרב ואמר: אישה לא צריכה לדאוג, אלא הגבר צריך לדאוג. כמו שדייג מחפש אחרי הדגים, ולא...
אחרי הפינוי מגוש קטיף הגיע בני לרב זצ"ל וסיפר כי הצבא מבקש שיהיה בראש השנה בבסיס, למרות שהוא לא אמור להיות שם, והוא לא יודע מה לעשות ואיפה יתפלל. אומנם הוא יודע לתקוע בשופר, אבל...
 בבוקר יום שישי אחד באתי אליו כתמיד עם פתק לברכה. הרב קרא את הפתק, ולאחר מכן הרצינו פניו והוא קימטו בחוזקה ונטלו עמו. הדבר היה בעיני לפלא...
רצינו מאוד ילדים נוספים, אבל כל הניסיונות שלנו לא עלו יפה. אחרי שניסינו את הדרכים הטבעיות והרגילות, החלטנו לבוא אל הרב זצ"ל ולקבל ממנו ברכה
בתי סיפרה לי ברטט שכאשר היא נכנסה לחדרו של הרב, הוא היה ישוב על כיסא גלגלים, נראה חלש מאוד, ובדיוק באותו הרגע הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים וקרא "קריאת שמע" בהתרגשות...
אחרי דקות ארוכות הרב ברך אותי ואמר לי מה לעשות. הוצאתי כסף ורציתי לתת לרב, אך הוא אמר לי :"כאן לא מקבלים, כאן רק נותנים"