סיפר רב חשוב, כי הוא למד מהרב אליהו מהו לא תגורו מפני איש. הוא
סיפר כי לפני כמה שנים התאבד זוג זקנים, אם משום שהזקנה הייתה קשה להם ואם משום
שהתברר שהם חולים והם העדיפו לקצר את סבלם כביכול.
כאשר השדרנים דיווחו על כך ברדיו, הם דיברו על זוג המתאבדים הללו בהערכה
ובחשיבות רבה, כביכול האנשים האלה לקחו אחריות וקיבלו החלטה אמיצה. באחת
מתוכניות הראיונות ברדיו העלה המראיין שורה של מרואיינים שגיבתה את המעשה הזה,
ולאחריהם הוא העלה את הרב זצ"ל לשידור ושאל אותו מה דעתו על העניין. הרב
השיב ללא היסוס: הם רשעים גמורים. התשובה של הרב הותירה את המנחה בהלם מוחלט,
והוא ניסה למחות. הרי אלה החיים שלהם, אם כן מדוע להתבטא כך? אבל הרב לא התרגש
והשיב: אלוקים נתן להם חיים. החיים הם לא בשבילם, אין לאדם רשות לקחת את חייו. וכך,
בלי מורא, הרב אמר את דבר ההלכה בלי לגמגם ובלי לייפות ולהסס כלל.
אמר אותו רב חשוב: באותו רגע הבנתי שייתכן שהרב הציל חיים של אנשים רבים ששמעו
את התוכנית וחשבו לעצמם שאם גם הם יעשו כמו אותם זקנים, אולי גם להם יקשרו כתרים
של תהילה ברדיו ובטלוויזיה. ואולי באמת להתאבד זה מעשה נאצל. וכשהם שמעו את
הדברים התקיפים של הרב חייהם ניצלו.
