במסילת ישרים (פרק יט) כותב הרמח"ל כי חסידות היא לעשות טובה גם לצדיקים וגם לרשעים מישראל וללמד עליהם סנגוריה. "שֶׁהִנֵּה רָאוּי לְכָל חָסִיד שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָֹיו לְטוֹבַת דּוֹרוֹ כֻּלּוֹ, לְזַכּוֹת אוֹתָם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם. וְהוּא עִנְיַן הַכָּתוּב (ישעיה ג), "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ", שֶׁכָּל הַדּוֹר אוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בבא בתרא טו), "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ" (במדבר יג) – "אִם יֵשׁ מִי שֶׁמֵּגֵן עַל דּוֹרוֹ כְּעֵץ". וְתִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ חֲסִידֵי יִשְֹרָאֵל מְזַכִּים וּמְכַפְּרִים עַל כָּל שְׁאָר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּהֶם, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל בַּלּוּלָב וּמִינָיו (ויקרא רבה), "יָבוֹאוּ אֵלֶּה וִיכַפְּרוּ עַל אֵלֶּה", שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּאָבְדַן הָרְשָׁעִים, אֶלָּא מִצְוָה מֻטֶּלֶת עַל הַחֲסִידִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְזַכּוֹתָם לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם".
מכאן נבין את הסיפור הבא: כשהיינו בחורים בישיבה גדולה בירושלים, זכינו לחסות קצת בצילו של אילן גדול ונאה זה. הרב זצ"ל היה נוהג להשתתף איתנו מדי שנה בשבת האחרונה של שירת הבקשות, ולאחר מכן היינו מלווים את הרב לביתו, מרחק של כשעה הליכה ויותר. מעמד מיוחד ומרגש מאוד.
מדי שנה היינו מכינים שאלות מראש, לקראת הדרך שנעשה עם הרב, ובאים ללוות את הרב ולשאול אותו וליהנות במחיצתו. זכורני שתמיד כשהרב היה יוצא מהשכונות החרדיות בירושלים, הוא היה מקפיד להסיר את הגלימה של הראשון לציון ואת המצנפת ועובר לבגדים הפשוטים, הכובע והמעיל. שאלתי את עצמי מדוע הוא נוהג כך, עד שבאחת השנים אזרתי אומץ ושאלתי. הרב השיב לי שיש שיטה בראשונים שאם אדם מחלל שבת בפני גדול בישראל, הוא נעשה מחלל שבת בפרהסיא. בזמן שאני עם הגלימה והמצנפת של הראשון לציון, אמר הרב, אני נראה אדם גדול, ואם יחללו שבת בפני אזי הם ייחשבו מחללי שבת בפרהסיא. האם אתה רוצה שאני אעשה יהודי מחלל שבת בפרהסיא?
