מספרת אישה מרמת-הגולן: היו לנו שלוש בנות, שכל אחת מהן היא נס
בפני עצמו, אבל באופן טבעי רצינו מאוד שיהיה לנו בן. התפללנו על כך מאוד, עשינו
סעודת הודיה וסגולות נוספות, אבל לא זכינו. כעבור זמן מסוים גיליתי שיש שיבושים
במערכת ההורמונאלית, והתמלאתי חששות. פניתי למכון "פועה", והם הציעו
לי לעשות בדיקה בבלוטת התריס. הבדיקה העלתה שבאמת יש בעיה ואני אמורה להתחיל
לעבור טיפול בעניין.
אני עובדת בישיבה התיכונית בחיספין, ויחד אתי עבדה חברה שהיו לה ארבע בנות,
וגם היא השתוקקה מאוד לבן. באחד הימים אמרתי לה: הנכד של הרב אליהו זצ"ל,
הרב עמיחי אליהו שיחיה, עובד אתנו כאן בישיבה, הוא פה בחדר מורים, בואי נבקש
דרכו ברכה מהרב. היא הייתה נבוכה, התביישה מאוד לבקש, אבל אני הייתי נחושה, כי
רציתי בן ורציתי היריון. הרב זצ"ל היה אז במצב לא טוב, מאושפז בבית-החולים,
ואני התגברתי על המבוכה וסיפרתי לעמיחי שאנחנו רוצות להתברך. עמיחי השיב לי שהוא
בדיוק מתכוון ללכת לבקר את סבו הרב, ושאתן לו את השמות המלאים שלנו.
אני לא יודעת איך בדיוק הרב ברך אותנו, אני רק יודעת שהברכה הזאת הייתה מעל
לטבע. כי חברתי נפקדה מיד אחר כך, ונולד לה בן כפי שייחלה, וגם אני נפקדתי מיד,
למרות שעדיין לא התחלתי לטפל בבלוטת התריס, וילדתי… בת.
מן הסתם מתבקש לחשוב שהייתי מאוכזבת, אבל זה היה פלא בפני עצמו. כשבתי נולדה
הייתי באורות עצומים, עם כוחות נפש וגוף שאני לא מכירה מהלידות האחרות שלי ושמחה
עצומה. הרגשנו שיש כוח רוחני שמלווה אותנו, עד שמיד בחדר הלידה אמרתי שעכשיו אני
רוצה עוד אחד. גיסתי שהייתה לידי באותו רגע חשבה שדעתי השתבשה עלי, איך בחדר
הלידה כשאני אמורה להיות כאובה ועייפה אני מבקשת עוד היריון. אבל כנראה שהייתה
זו שעת רצון גדולה, כי מיד אחר כך נכנסתי להיריון ונולד לנו בן מקסים ונפלא.
