הייתי בן קיבוץ בית-רמון, ולא כל כך רגיל עם רבנים. הכרתי את הרב
אליהו זצ"ל כשהגיע לביקור בקיבוץ, וביקשו ממני לבוא לצלם את הרב. לא הייתי
כל כך בקטע של רבנים, אבל הוא הרשים אותי מאוד, גם ביחס האישי שלו כלפיי. הוא
התעניין ושאל למעשיי והיה נראה שבאמת אכפת לו.
לימים הייתי בא באופן קבוע לשיעורים שלו בימי שני בבית המדרש בירושלים, אבל לא
הייתי מעיז לגשת אליו. הרבה פעמים היו לי שאלות לשאול אותו, אבל לא הייתי צריך
לשאול. משום מה בשיעורים שלו הוא היה מתייחס לשאלות שכתבתי לעצמי, וכך הייתי
מוצא את עצמי פעם אחר פעם אחרי השיעור בלי שום שאלה.
לאחר מספר פעמים רב מדי שזה קרה, הבנתי שזו הדרך של הרב לענות לשאלות לאנשים
כמוני, שמתביישים לשאול ישירות. נצרתי את הדברים בלבי.
יום אחד פנה אלי חבר שהיו לו כמה שאלות וביקש לנסוע אתי לרב אליהו לשיעור
לשאול אותן. הוא אמר לי שבכל פעם אני מספר ששמעתי מהרב תשובה כזאת או אחרת, והוא
רוצה לשאול בעצמו. סיפרתי לו על הדרך שבה אני שואל את הרב שאלות, והוא לא האמין.
הוא אמר לי שזה לא יכול להיות. הצעתי לו לנסות.
אמרתי לו לכתוב את השאלות שלו על דף, לבוא לשיעור ולראות האם אחרי השיעור
יישארו לו שאלות או רק תשובות. חברי עשה כך, ובאמת אחרי השיעור הוא הוציא את דף
השאלות וראה שעל כל שאלותיו היו לו תשובות. זה היה מפליא.
סיפרתי לכם שאני צלם. בתקופה שבה התחלפו המצלמות לדיגיטאליות, עלה בדעתי לעזוב
את המקצוע. הייתי צריך להשקיע כסף רב על-מנת להחליף את כל הציוד שלי לציוד
דיגיטאלי, וחשבתי שזו הזדמנות בשבילי לעבור למקצוע אחר. חשבתי בלבי שזו שאלה
גדולה מדי לשאול בדרך שבה אני רגיל "לשאול" את הרב שאלות, ולכן אבוא
בבוקר לתפילת ותיקין ואשאל את הרב בדרך הרגילה, אחרי התפילה, כמו כולם.
והנה בדבר ההלכה של הרב לאחר תפילת שחרית, דיבר הרב על כך שכל בעל מקצוע צריך
לשדרג את המכשירים שלו. אחרת הוא לא יוכל לעמוד בתחרות המקצועית עם חבריו
למקצוע. כך העולם מתקדם, וכך כל אדם צריך לשדרג את עצמו גם ברוחניות.
החסרתי פעימה. כנראה שהדרך הזו של השאלות והתשובות הייתה נוחה גם לרב עצמו.
(אליהו אבניאל, עטרת)
