סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

לקטוף את האתרוגים בעצמו

הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני". 

לפני שהרב זצ"ל היה לרב הראשי, היינו הולכים יחד לקטוף
אתרוגים בכל ערב חג הסוכות, לאחר ראש השנה. היינו הולכים עם שמעון כהן, אגרונום
שהיה מתפלל בבית-הכנסת של הרב, ועם הרב יהודה גיאת, תלמיד של הרב, להרי יהודה,
אצל התימנים.
 
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה
הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם. אחת המטרות של הרב לכך הייתה למנוע נזק
מבעל-הבית. כי אם יקטפו אתרוג ולבסוף הוא לא ימצא חן בעיני הרב – הרי שנגרם הפסד
לבעל-הבית. ואם האתרוג היה קטן מדי – הרי את הנקטף אין להשיב. לכן הרב היה בוחן
את האתרוג בעצמו לפני שקטף אותו. צריך לזכור כי באותה תקופה היו משקים את העצים
בממטרות ולא דרך טפטפות, והכול מסביב היה רטוב ומלא בוץ. אבל זה לא מנע מהרב
לעשות זאת בעצמו.
 
לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה את הרב יהודה
גיאת: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".
 (שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

התחלתי לראות את ברכת הרב פועלת. לאחר כמה זמן הם אמרו לי: אנחנו מניחים תפילין בכל יום. כך לאט לאט החלו שני התלמידים הללו לקיים מצוות ולשמוע שיעורי תורה. גם היום הם הולכים יחד, האחד...
סיפר הרב בני מכלוף: לכל תפקיד שקיבלתי בצבא קדמה ברכה של מרן הרב אליהו זצוק"ל. בתחילה רב חטיבה, אחר כך רב אוגדה, אחר כך רב פיקוד מרכז ואחר כך רב פיקוד צפון. זה היה ממש...
באמצע הדרך הגיע זמן תפילת מנחה, והבבא סאלי שישב מאחורי הנהג הקיש במקלו על הנהג ואמר לו: תעצור! אני צריך להתפלל מנחה. בסדר, השיב לו הבבא סאלי, וירד עם כל המזוודות מהאוטובוס...
כוח ברכתו של מרן הרב לחולל פלאות במיוחד לאלו שמוסרים נפשם בשיעורים קבועים בתורה ויראת שמיים
שמחנו מאוד על התרומה הלא צפויה, אבל עוד לא הבנו עד כמה. עוד בטרם פתחנו את המעטפה, ביקשנו מאותה אישה שתאמר לנו מה שמה של התורמת, שנוכל לשלוח לה קבלה ומכתב תודה...
נשארתי בציון הקדוש של הרב לבד, השבת עמדה ממש בפתח, ואני, שממש הרגשתי את הרב בהקיץ אומר לי לא לפחד ולהישאר בציון להתפלל, לא פחדתי והמשכתי להתפלל. הרגשתי ששערי שמים פתוחים ויש מי שמקשיב לי...