סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

לשים לב אחד לכאבו של השני

להתעניין בשלומם של חברינו. להרגיש אותם ממש ! ביטוי מעשי בלכך בסיפור הבא

הרב זצ"ל היה מלמד אותנו לשים לב אחד לכאבו של השני. להתעניין
בשלומם של חברינו. להרגיש אותם ממש, כמו שהאר"י ז"ל לימד והזהיר על
אהבת החברים: "ואם יש איזה חבר מהם בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או
מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו. ויתפללו עליו וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו
ישתף את חברו עמו, ומאוד הזהירני מורי ז"ל בעניין אהבת החברים שלנו של
חברתנו".
 
כאשר שהיתי בחו"ל נהגתי להאזין בימי שני עם רעייתי ובתי לשיעורו של הרב.
באחת הפעמים הבחנתי לפי קולו של הרב שהוא לא מרגיש טוב. אמרתי לסובבים: הרב לא
מרגיש טוב, צריך להתפלל עליו. אמרו לי: מנין אתה יודע? אמרתי להם שאני מרגיש
בקולו שינוי. וכשנחזור לארץ נשאל אותו.
 
כשחזרנו לארץ סיפרתי לרב את שהרגשתי, והרב אישר לי שכך היה. הוא אמר לי: איך
אתה, שהיית במרחק עצום מכאן, הרגשת, וחלק מהאחרים שהיו כאן לא שמו לב?
 
הוא סיפר שבאמת היו לו כאבים חזקים, ולמרות הכאבים הוא בא לשיעור, נשען על
ידית הכסא ובקושי סיים את השיעור.
 
היה ניכר בו שהוא שמח על כך שאנחנו מיישמים את מה שלימד אותנו.
(ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב")

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 כשהיו פונים אל הרב לגבי קניית מגרש לבנות עליו בית, היה הרב אומר: "זו מצוות יישוב ארץ ישראל – על כן יש לקנות את הכי גדול"...
היא הסתכלה אל הרב ואמרה: "ופתאום אתה באת, פנית אליי ואמרת לי: 'אם תשמרי על צניעות, כיסוי ראש וכל מה שנצרך לאישה, את יכולה לרדת חזרה לעולם הזה. את מקבלת על עצמך?' ואני אמרתי לרב...
וב חשבתי שאולי מדובר במקרה, אבל בראשי חלפה מחשבה: מעניין אם כשאחזור הביתה בשעות הצהריים הנר יהיה עדיין דולק. אחרי תפילת השבת הלכתי לסעוד אצל אמי וחזרתי בסביבות השעה 13:30. זה היה מדהים.
מייד פנתה הרבנית לבדוק מה רע יש במפה, והנה גילתה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים... 
כשהגיעה השעה שש אמר לי הרב: "נמשיך ללמוד". הזכרתי לו שהרבנית שתחיה אמרה שבשש מגיעה משלחת אישים חשובה ורמת דרג.. "הם הגיעו?", שאל הרב, וענה תוך כדי דיבור: "הם עוד לא הגיעו, אז אנחנו ממשיכים...
במסילת ישרים כותב הרמח"ל כי חסידות היא רצון לקומם ולרומם את עם ישראל. וכך כתב "וְדָבָר זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב (רבה פרק ד), אָמְרוּ, "כָּל חָכָם מִיִּשְֹרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְבַר תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ...