סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

לשים לב ברגע הנכון

הרב קלט את הפועל המתבייש, ניגש אליו, לחץ את ידו בחום, למרות שהייתה מלאה בעפר, והזמין אותו לבוא לבית-הכנסת לשמוע דברי תורה...

אחת התמונות המיוחדות שאני זוכר מהרב מרדכי אליהו זצ"ל הייתה
באזכרה של סבתא שלי, בבית-הכנסת "עזרא הסופר" בירושלים. מכוניתו עצרה
ליד פועל פשוט שעבד שם ברחוב, והרב ירד ממנה כשהוא לבוש בבגדיו המכובדים כרב
הראשי.
 
הפועל בדיוק סיים את עבודתו, וממש בסמוך לו עצרה המכונית של הרב שירד ממנה
לבוש גלימה ומצנפת. עמד הפועל נדהם ליד הרב, וקצת מבויש בגלל בגדי העבודה
המלוכלכים שהוא לובש.
 
הרב קלט את הפועל המתבייש, ניגש אליו, לחץ את ידו בחום, למרות שהייתה מלאה
בעפר, והזמין אותו לבוא לבית-הכנסת לשמוע דברי תורה. הפועל אכן רחץ את ידיו
וניקה קצת את בגדיו ובא לשמוע את הרב בפנים מאירות. הרב בעצמו הזמין אותו לבוא
ולשמוע.
 
הסתכלתי על הרב וראיתי שכאשר הוא דיבר, הוא פנה אל הפועל הזה גם במבט וגם
בתוכן הדברים. והפועל – היו פניו מאירות כל כך, על דברי התורה המאירים ששמע ועל
הכבוד הגדול אשר לו זכה.
 
לא אשכח את התמונה הזו כל ימי.
(הרב דוד מנחם, קריית-משה, ירושלים)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הרב אמר שזה לא שייך, כי המשפחה רגישה והם בוודאי ייפגעו וזה יצער אותם. אמרתי לרב שאני מכיר היטב את המשפחה והם לא כאלה שמקפידים, ומה שאני אעשה זה בסדר...
הרבנית סיפרה לנו שבכל יום הרב מתפלל על הבת שלנו, גם כשהוא-בבית החולים. זה ממש הדהים אותנו. 
הרבנית שמעה ונדהמה: "איך אפשר לחלק לכל עשרות האנשים שיש כאן מאותו בקבוקון קטן?", אך הרב הרגיע אותה ואמר לה שיחלק להם עם כפית. זה עדיין לא יספיק, חשבה הרבנית, אבל לא אמרה דבר...
כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב...
 בדרך לא דרך נכנסתי פנימה וביקשתי ממנו ברכה. הוא ברך, והפלא הגדול קרה. אבי החלים ויצא מבית החולים למרות כל דברי הרופאים. הוא זכה לעוד חמש שנים של חיים ואחר כך החזיר את נשמתו לבוראו...
הרב, שהיה על הבמה ודרש, שמע את הדברים, היסה את הרב לופס ואמר: זה בסדר גמור, הילד יכול להמשיך לשבת. במקום היו עוד אנשים שהחליטו למחות על הדבר ורצו שאפנה את המקום, אבל הרב לא...