סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

לשמח לב אלמנה

הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

באחד הימים, כאשר עמד הרב זצ"ל לצאת מביתו לברית מילה, שמע את
המשמשים בקודש הדוחים את האנשים הצובאים על דלת הבית מבחוץ באומרם: "הרב
ממהר, הוא לא יכול להתעכב אפילו דקה, סדר יומו של הרב מתוכנן ומסודר ואי-אפשר
לשנות בו אפילו דקה אחת". במילים אלו וכיוצא בהן, הסבירו המשמשים לאנשים,
שהרב אינו יכול להתעכב ולשמוע את דבריהם.
ואז נשמעה נקישה בדלת.
הרבנית פתחה ובפניה ניצבה אישה אלמנה, מאלו שבאו מפעם לפעם לקבל עצה
וברכה.
בלי אומר ודברים סב הרב על עקבותיו, נכנס לחדרו, התיישב במקומו והקשיב בסבלנות
לרחשי לבה.
כעבור דקות אחדות, נכנס העוזר של הרב ורמז שהשעה מאוחרת. הרב התעלם.
לאחר דקות נוספות, שב העוזר ונכנס אל החדר. הפעם ניגש אל הרב ואמר בשקט:
"כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית".
"ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב.
לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הרב נכנס לרכב, נאנח ושאל אותי: "רענן, איך אני יודע שאני צדיק?" הייתי קצת המום מהשאלה, אבל לפני שהספקתי לחשוב ולענות איך עונים לשאלה כזאת הרב כבר ענה לי
כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר...
התפלאתי מאוד. איך זה שהרב מזמין אותי לרקוד בראש השנה, והנהרה על פניו כאילו מדובר בשמחת תורה? אבל דחקתי את השאלות האלה, שכן השמחה על האפשרות שנפלה בחיקי הייתה עצומה, הרי כך אוכל להתקרב לרב...
עם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה. 
טליה ויוסף שושן, המכונה "יוסף הרקדן", גרים בדירה סמוכה לדירה שהתגורר בה מרן הרב אליהו זצוק"ל. לימים הפך יוסף לנהגו של מרן הרב זצוק"ל, ואחר כך לנהגה של הרבנית שתחיה. טליה מספרת כי המעבר למגורים...
שיהודי בא לבקש ברכה בעבור חבירו.. בהמשך מבקש אותו יהודי מהרב שלא יכעס על כך שחברו לא עשה מה שהרב אמר... השיב לו הרב: "מעולם לא כעסתי ולא הקפדתי. עדיין לא למדתי לכעוס".