הרב זצ"ל היה יודע לענות לכל אחד מהמקום שבו הוא נמצא. כשהוא
היה פוגש אנשים רחוקים מיהדות, הוא היה מחפש איזה נקודת קשר של אותו אדם, דרך
מישהו מהמשפחה שלו או מהעדה שלו, וכך היה מקשר אותו לדברים.
בהיותו רב ראשי, הוזמן פעם לביקור ממלכתי עם כל פמלייתו בנמל התעופה
בן-גוריון. אל הסיור שנערך עבור הפמליה, הצטרף אחד ממנהלי השדה. כשהסתיים הסיור
מיהר אותו מנהל אל הרב וביקש לשאול שאלתו, שכן זו אינה נותנת לו מנוח.
"בבקשה", השיב לו הרב, "שאל שאלתך". פתח המנהל ושאל:
"מדוע מחויב אדם שבא לשאול רב שאלה הלכתית, לנהוג על-פי מה שיורה לו
הרב?", ובטרם הספיק הרב להתחיל ולענות, השחיל המנהל קושיה: "וכי לא
מצאנו שהרבנים טועים?".
"כולם יכולים לטעות", פתח הרב ואמר, "אבל כדאי להשמע לרב כי
ידיעותיו רחבות יותר, והוא רואה ויודע דברים שאדם רגיל לא רואה!". פניו של
המנהל העידו עליו שהתשובה לא מספקת אותו. המשיך הרב: "ולכן עצה טובה היא
לשואל לשמוע לעצת הרב ולא ללכת בשרירות לבו, על אף שיש לו בחירה חופשית".
אבל המנהל המשיך להקשות: "אני לא מבין, לא נתפס אצלי למה לחייב. שהרב יאמר
מה שיאמר, והשואל יעשה מה שיעשה". הרב חייך לעומתו ואמר: "המתן, אתה
עוד תבין את דבריי".
הכתובת הבאה בסיור הייתה מגדל הפיקוח. "גובהו של מגדל הפיקוח כבניין בן
חמש-עשרה קומות", פתח מדריך הסיור, "בראש מגדל הפיקוח יושבים
פקחי-טיסה המשקיפים על מסלולי ההמראה והנחיתה", הצביע המדריך אל המסלולים
שהיו פרוסים למרגלותיהם, "המשקיפים יכולים, מתוקף היותם במקום כה גבוה ושדה
הראייה הרחב כל כך שעומד אל מול עיניהם, לראות את כל המטוסים שממריאים או נוחתים
בשדה התעופה, ועל כן חייבים כל הטייסים להישמע להוראותיהם, בטרם ינחתו או
ימריאו".
הרב פנה בשאלה למנהל שזה מכבר שאלו את השאלה: "נניח שטייס שרואה מסלול
פנוי מבקש לנחות בו, אך המשקיף היושב במקום גבוה זה מורה לו לנחות במסלול אחר.
האם יוכל הטייס לנחות בכל זאת במסלול שהוא רוצה?"
"חס וחלילה", הזדעק המנהל, "הטייס חייב להישמע להוראות הפקח,
שכן שדה הראייה של הפקח רחב יותר, והוא רואה ויודע דברים שהטייס לא רואה ממקום
מושבו!".
"ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר", אמר הרב בחיוך.
(עו"ד איתן מלמד, ששמע מפי הרב זצ"ל(
