סיפר הרה"ג חיים אידלס שליט"א: בצעירותי למדתי בישיבת דיסקין, שנמצאת מול בית המדרש של הרב זצוק"ל, ובליל שישי הייתי מגיע ללמוד בבית המדרש של הרב כדי לשמוע את השיעור הקבוע של מרן הרב זצ"ל. פעם התווכח אחד התלמידים עם הרב על פירוש ברמב"ם וערער על פירוש הרב זצוק"ל מתוך דברי ה"מגיד משנה", והיה נראה כי התלמיד חושב שדברי ה"מגיד משנה" נעלמו מעיני הרב זצוק"ל. הרב זצ"ל לא נעלב ולא נפגע, כי כך היא דרכה של תורה, מי שלא מבין שואל, ובלבד שיעשה כן בענווה.
התשובות של הרב לא הניחו את דעתו של אותו תלמיד, כי הוא עדיין חשב שהרב לא מכיר את דברי ה"מגיד משנה" והמשיך להקשות. הרב חייך, והבין כי התלמיד לא קשוב להסבר בגלל המחשבה הזאת. לכן ביקש מהתלמיד להביא את ספר הרמב"ם, למצוא את פירוש ה"מגיד משנה" על הרמב"ם ולהניח עליו את אצבעו.
כשעשה אותו תלמיד כן הורה הרב זצוק"ל לתלמיד לעקוב אחריו. או אז ראו התלמידים דבר מדהים. מרן הרב החל לומר לתלמיד בעל-פה את דברי ה"מגיד משנה" מילה במילה, ממש כאילו הוא קורא את הדברים מתוך הספר. מובן שאחרי הפלא הזה, התלמיד פתח את לבו להקשיב לדברי הרב ולנסות להבין אותם.
אמר הרב אידלס: שימו לב, לא מדובר במשנה או בגמרא שכולם לומדים והוגים בה ויכולים לזכור אותה בעל-פה. לא מדובר בדברי הרמב"ם, שאולי הרב קרא ושנה כמה פעמים והוא זוכר אותם. מדובר במפרש שדבריו כתובים סביב הרמב"ם, ואי-אפשר לזכור את דבריו על-פה אלא אם כן קראת אותם ושנית כמה וכמה פעמים, ואתה חוזר והוגה בהם והם מונחים על לבך תמיד.
הייתי צעיר באותם ימים, לומד וחוזר על לימודי בכל רגע פנוי. חשבתי, כמו כל תלמיד צעיר, כי אני בוודאי נקרא הוגה בתורה. כשראיתי את בקיאותו המדהימה של הרב זצוק"ל בתורה, שכאילו מונחת בכיסו, הבנתי שיש לי עוד הרבה ללמוד ולהגות בתורה כדי להגיע למדרגה קרובה למדרגת הרב זצוק"ל.
אני זוכר את עצמי אחרי השיעור מהרהר בגודל תורתו של מרן הרב אליהו זצוק"ל. גדוּלה עם פשטות וענווה. מהרהר ובוכה על מדרגת תורה כל כך גדולה שנמצאת בתוכנו. בוכה ומתפלל לזכות גם אני בדבקות ובלימוד תורה כזה.
