מידות טובות

מספרת פנינה מרציאנו, מורה מבאר-שבע: אין ספק שסיפורי חז"ל
בכלל והסיפורים על הרב בפרט, משפיעים מאוד על התנהגות המבוגרים ועל חינוך
הילדים, בונים קומה על קומה וסוללים דרך במסילה הסלולה במסילת ישרים. בכדי שנלך
בדרך טובים ואורחות צדיקים נשמור. יש פעמים שאנו לא רואים את ההשפעה ויש פעמים
שאנו רואים אותה.
 
בספר "אביהם של ישראל לילדי ישראל" מסופר שהרב זצ"ל הבחין באחת
הפעמים שבביתה של הרבנית שמחה יש משקל. בימים ההם לא בכל בית החזיקו משקל, והסבתא
לא הייתה בעלת אמצעים שתוכל לרכוש לעצמה דברים שאין היא זקוקה להם. כששאל אותה
הרב לשם מה היא זקוקה למשקל, השיבה הרבנית שמחה: "לפעמים אינני מסוגלת
לאכול הרבה, וסעודתי קצובה למנות קטנות, בכדי לדעת אם אכלתי כזית או כביצה
והתחייבתי בברכה אחרונה, רכשתי את המשקל".
 
לכאורה סיפור פשוט. אבל אצלנו בבית-הספר הסיפור הזה עשה פירות בלימוד ההלכה
לגבי מה זה "כזית" ומה זה "כביצה", ולגבי מאכלים שונים
וברכתם הראשונה והאחרונה. לצורך הלימוד הבאנו משקל לכיתה, הדגמנו סוגי מאכלים
וראינו באיזה משקל מתחייב סוג מזון מסוים בברכה אחרונה. שאלנו מהם התנאים לברכה
אחרונה, והילדים גם הגיעו לתשובה שאם עובר זמן מסוים מתחילת האכילה עשויים לפספס
את הברכה. דיברנו על זמן האכילה, ועל כמה חשוב שלא לדבר באמצע בכדי לא לאבד את
הרצף לברכה האחרונה.
 
אבל לא רק הילדים למדו מן הסיפור הזה. הסיפור על המשקל בבית הסבתא הושמע גם
בשיעור נשים. אל השיעור הובא משקל ובעזרתו למדנו והדגמנו מתי אפשר לברך ברכת
המזון. הנשים החלו לשים לב שיש פעמים שברכתן היא לבטלה, מפני שלעתים אינן אוכלות
ברצף, בסעודות שבת למשל, או שלעתים הן אינן מודעות לכמות הנצרכת לברכה אחרונה.
סיפור זה הביא את ציבור הנשים לרכישת משקל למטבחן הפרטי, בכדי לקיים את ההלכה
כראוי.
 
בנוסף לכך, אנחנו זוכים ללמוד עם התלמידים את הספר "מסילת ישרים",
וההשראה היא הספרים "אביהם של ישראל" שהסיפורים בו ערוכים לפי סדר
הפרקים ב"מסילת ישרים". כך אנחנו לומדים על מידה כלשהי, ומביאים
סיפורים מספרי הרב. יהי רצון שזכות הרב תמשיך ללוות אותנו ולשמש לנו מגדל אור
וכיוון למידות טובות ומתוקנות ולקיום ההלכה בשלמותה וכתיקונה.