מספר אברהם קרמר: ביום חמישי, י"ג בחשוון התשע"ב, עליתי
לקברו של מורנו ורבנו זצ"ל כדי להתפלל לפני ניתוח כריתת כיס מרה. אור ליום
רביעי י"ט בחשוון עברתי את הניתוח. למחרת אחה"צ שוחררתי מבית החולים,
כי הכול היה נראה תקין. כעבור כמה ימים חומי עלה מאוד, ומתוך הערפול של החום
הגבוה נרדמתי. והנה חלום. בחלומי אני רואה את הרב זצ"ל מרים את ידו ונותן
לי כמה מכות במקום הניתוח.
התעוררתי עם כאבי בטן חזקים מאוד, ממש התפתלתי מכאבים. זכרתי את החלום ולא
הבנתי למה הרב הכאיב לי כל כך. הכאבים היו חזקים כל כך עד שנאלצתי ללכת לחדר
מיון בחיפזון. שם עשו לי בדיקות שונות ומשונות, ואמרו לי כי למזלי הגעתי לבית
החולים בזמן, הבדיקות הראו כי אני בסכנה. יש אוויר ונוזלים במקום הניתוח,
ובניתוח חרום הוציאו לי מדרכי כיס המרה אבן בוצית ולכלוכים.
אולי על זה נאמר: "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי".
גם השבט המכה וגם המשענת העוזרת מנחמים אותי ומסייעים לי. כי אילולי הכאב לא
הייתי ממהר כל כך לבית החולים והם לא היו מגלים בזמן על הבעיה הרפואית שהתפתחה
בתוכי. ב"ה שכך זה הסתיים, ומי יודע איך היה נגמר לולא מכותיו הנפלאות של
הרב זצ"ל.
