סיפרה לבנה צבאן: בתקופה מסוימת בתי שתחיה הייתה מתעלפת מדי פעם
ללא סיבה, ולכן גם אושפזה בבית-החולים לבדיקות מקיפות. אבל הבדיקות לא העלו דבר.
המצב הגיע לכך שבמשך שנה שלמה היא לא יכלה לצאת ללימודים או לכל מקום אחר ללא
ליווי. הציעו לי לקחת אותה לרב זצ"ל, ואני החלטתי שאביא אותה לשם ביום
הפורים.
הגענו לבית הרב מוקדם מאוד בבוקר וגיליתי שאנחנו ראשונים. המבוכה שלי הייתה
גדולה, שכן לא התכוונתי להתבלט כך, אבל הרבנית קיבלה אותנו בשמחה ובמאור פנים.
סיפרתי לה על הבעיה של בתי, והיא מיד ניגשה לרב וסיפרה לו את הדברים. להפתעתי,
הרב ביקש שנישאר בביתם ונשמח יחד אתם.
בינתיים החלו להגיע אנשים עם משלוחים, והרבנית מצדה חילקה לכל הבאים משלוחים
מבית הרב. היא ביקשה מאתנו להצטרף לחלוקת משלוחי המנות, וכך מצאנו את עצמנו
עסוקות בשמחה של מצווה. כעבור זמן שבו היינו שם בבית, הרב ברך את בתי, ומאז היא
הפסיקה להתעלף וחזרה לעצמה. זה היה מדהים, כי זה קרה בבת אחת, היא הפסיקה עם
ההתעלפויות שלה כאילו מעולם לא סבלה מהבעיה הזאת. יהי זכרו ברוך.
