מניין מתקן

אחרי
הפינוי מגוש קטיף הגיע בני לרב זצ"ל וסיפר כי הצבא מבקש שיהיה בראש השנה
בבסיס, למרות שהוא לא אמור להיות שם, והוא לא יודע מה לעשות ואיפה יתפלל. אומנם
הוא יודע לתקוע בשופר, אבל מדובר במקום שאין בו מניין של שומרי מצוות, בסך הכול
ארבעה בחורים בישיבת הסדר ובכל כמה שעות יש משמרת, כך שהם צריכים לתכנן את שעות
התפילות שיתאימו לכולם.

הרב הקשיב לשאלתו ואמר לבני שילך
לבסיס כי זה חשוב. בני לא שאל שאלות, ואמר בלבו שאם הרב אומר שהוא צריך ללכת,
הוא ילך. הוא לקח את הסימנים מהבית, והתייחס לכך כאילו הוא יוצא לשליחות.

בני הגיע לבסיס, חיפש אנשים שיצטרפו אליו למניין, אבל גילה
כי אין עם מי לדבר. ביום הראשון הם סיימו משמרת שמירה בלילה והלכו לישון, כי
בשעה 13:00 היו צריכים לעלות למשמרת נוספת. הוא לא ידע איך יתפלל ביחיד ומה יעשה
עם תקיעות השופר. הוא ניסה להעיר את הבחורים הישנים, לבקש מהם שישלימו לו מניין,
אבל הם ביקשו ממנו שלא יפריע להם, הם עייפים, כי לא ישנו כל הלילה. כך יצא שבני
התפלל שחרית ביחיד, ביום ראש השנה, אבל רצה לפחות לתקוע תקיעות שופר במניין.

בייאושו הוא תפס בחור אחד והסביר לו שהיום ראש השנה והוא
רוצה בחורים לתפילה, כדי שיוכל לתקוע בשופר. אותו בחור הצליח לגייס שישה חבר'ה
נוספים, חלקם עם קעקועים על הידיים, שיצטרפו לתפילה. הוא הסביר להם מתי להגיד
אמן, מתי להגיד "ברוך הוא וברוך שמו", עד שסיים את התפילה והגיע לקדיש
אחרון.

כשסיים, הוא שאל אם מישהו רוצה לקרוא קדיש, והנה
אחד החיילים התחיל לקרוא קדיש ולבכות. בני שאל אותו מדוע הוא בוכה, והחייל השיב
לו: אבא שלי נפטר והבטחתי לעצמי שלא אקרא עליו קדיש, והנה אני מוצא את עצמי קורא
עליו קדיש. בני לא ידע מה קרה עם אותו בחור, למה הוא הבטיח לעצמו שלא יקרא קדיש
על אביו. אבל הוא הבין שהיו דברים לא טובים בין האב לבין בנו וכנראה התקיעות
והתפילה ריככו משהו בלבו והוא סלח ואמר קדיש על אביו. בסופו של דבר ביקש החייל
מבני שיאמר גם אשכבה על אביו.

בסיומה של התפילה הם שאלו
מתי לבוא למחרת, והיה שם מניין גדול. או אז הבין בני איזו שליחות הייתה לו ואיזה
תיקון נעשה בראש השנה. אחרי שבני חזר מהצבא הוא סיפר את השתלשלות הדברים לרב
אליהו, והתרגשותו של הרב הייתה גדולה מאוד.

הרב סיפר כי
במסכת כלה רבתי (פרק ב) מסופר על רבי עקיבא שראה אדם אחד שהגיע לעולם העליון
וסבל מאוד כיוון שעשה מעשים רעים בחייו. שאל אותו רבי עקיבא מה תקנתו, וענה אותו
האיש כי אם בנו יאמר עליו קדיש, האיש הזה יינצל מדינה של גיהנום.

הלך רבי עקיבא לאותה עיר, ומצא את הבן הקטן הזה, ולימדו קריאה וכתיבה ותורה עד
שעמד בבית הכנסת והתפלל ואמר קדיש וענו הקהל אמן. וכך נחה דעתו של אותו איש.

אם רבי עקיבא יכול לטרוח כל כך בשביל בן שיאמר קדיש על
אביו, כל שכן אנחנו שצריכים לטרוח לשם כך בכל כוחנו.