בהשראת "הפחח" – חכם מנחם מנשה זצוק"ל היה הרב
מרדכי אליהו ז"ל עוסק רבות בקירוב רחוקים. הוא היה מזכיר תדיר בהקשר זה את
מאמר הגמרא במסכת בבא מציעא (פה) שאומרת: "כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן
חֲבֵרוֹ תּוֹרָה – זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר,
"אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ, לְפָנַי תַּעֲמֹד". וְכָל הַמְלַמֵד אֶת
בֶּן עַם הָאָרֶץ תּוֹרָה – אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה,
מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל,
כְּפִי תִהְיֶה".
היה אומר על זה הרב מרדכי אליהו ז"ל: אם דבר זה לא היה כתוב בגמרא – אי
היה אפשר כלל לאומרו. לומר על בן אדם "כְּפִי תִהְיֶה" – כמו פיו של
הקדוש ברוך הוא, מי יכול לומר דבר כזה. אין זאת אלא שמעלתה של הפצת התורה הוא
למעלה ממה שאנחנו בכלל משערים.
הרב זצ"ל היה מספר: דודי הרב יהודה צדקה ע"ה היה ראש ישיבת
"פורת יוסף", והיה כואב מאוד את מצבו של עם ישראל. פעם אחת עבר הרב
צדקה בסוף רחוב יפו. היה שם בית-אבות והוא ראה את הזקנים מתווכחים, חלק אומרים
שבע, ואילו האחרים אומרים שמונה. שאל אותם: על מה הריב? אמרו לו שהם ספרו את
המכוניות שעברו ברחוב והתווכחו אם עברו שבע או שמונה מכוניות. אמר להם הרב: אולי
עברה משאית גרר, והיא גררה רכב אחר, אתה ספרת אחד והוא ספר שניים?
אמרו לו: כן, איך ידעת? שאל אותם: למה חשוב לכם כמה מכוניות עברו? אמרו לו
שמשעמם להם. אמר להם הרב: היכנסו פנימה ונלמד ביחד תורה.
כידוע שהלימוד מביא לימוד אחר ומביא תענוג גדול, וכך היה שם בכל יום בשיעור
התורה שהוא היה מלמד. לאחר כמה זמן הוא שלח אחד מהתלמידים ללמד את הזקנים, ואמר
לנו כי אף על פי שיש בזה כביכול ביטול תורה, כך צריך לעשות. זו הייתה דרכו של
אברהם אבינו, להפיץ תורה. וכמו שאדם חייב במעשר כספים, כך הוא חייב במעשר זמן
ללמד תורה לאחרים.
