סיפר הרב נסים לופס: כבר כמה שנים שהרב מרדכי אליהו זצ"ל
איננו אתנו. אומנם צדיקים במיתתם קרויים חיים, וגדולים הם במיתתם יותר מאשר
בחייהם, ואולם הגעגוע והחסר הם גדולים, ורק מתעצמים עם השנים.
אבל כשאנחנו חשים ומדברים על הגעגוע הזה, אנחנו צריכים לחשוב – האם המחשבה היא
על הרב מרדכי אליהו, או שמא עלינו עצמנו? שהרי הרב מרדכי חסר לנו, כי אנחנו
זקוקים לו כאן בעולמנו, זקוקים לעצה שלו, זקוקים לברכה שלו. אנחנו זקוקים לו, כי
קשה לנו כאן בלעדיו.
בעניין זה סיפרו על הרב זצ"ל, כי פעם הגיע אליו אדם ובפיו בקשה: הוא רוצה
לעשות שותפות עם אדם עשיר אחד, והוא מבקש שהרב יברך אותו שיצליח. השיב לו הרב
שהוא לא ממליץ לו לעשות שותפות עם אותו עשיר. אותו אדם תמה, מדוע הרב אומר כך?
הרי אותו אדם הוא עשיר גדול. אבל חזקה עליו עצתו של הרב, והוא לא חתם על העסקה.
כעבור יומיים התברר שאותו עשיר פשט את הרגל. הגיע האדם שביקש ברכה אל הרב ושאל
אותו: האם לרב יש רוח הקודש? כיצד זה ידע שאותו עשיר יפשוט את הרגל? השיב לו הרב
בחיוך: לא ברוח הקודש מדובר. לפני כמה ימים הלכתי שמעתי את אותו עשיר מתפלל
ואומר: ריבונו של עולם, אני זקוק למשיח! הבנתי שאם הוא מבקש משיח, כנראה שמצבו
קשה.
כך אנחנו, מבקשים את הרב מרדכי אליהו, וכנראה שמצבנו קשה…