סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר

סיפר
משה אייזן מפסגות: בשנת תשנ"ה נכנסנו לביתנו החדש, קנינו סוכה חדשה, וכיוון
שהתעייפתי מלקנות כפות תמרים החלטתי שמעתה אשתמש בסכך לנצח. הבעיה הייתה, שחששתי
שהרב אליהו זצ"ל לא יתיר להשתמש בסכך כזה. התקשרתי לרב, לא הזדהיתי ושאלתי
איזה סכך לנצח הרב מתיר. הרב לא השיב לשאלה ואמר: כדאי שתשאל את הרב שלך. אמרתי
לו שהוא הרב שלי, והוא התחמק ולא השיב. אחר כך קראתי שהרב לא התיר סכך לנצח, אבל
הוא לא רצה להגיד לי דבר שלילי על שיטה שאחרים נוהגים בה ולכן התחמק מתשובה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

  הגיע אלינו שמן שהרב מרדכי אליהו זצ"ל השתמש בו להדלקת נרות חנוכה, אותו בן משפחה מרח אותו על המקום שבו היה הגידול, וזה היה ממש בחינת "ומנותר קנקנים – נעשה נס לשושנים".
. הרב עלה אל הבית, נכנס לסלון ושר ורקד עם כל התלמידים "על בית זה ויושבהו תהיה ברכת אליהו". אחרי רבע שעה הוא שאל אותי: האם יצאתי ידי חובה? לא הבנתי את שאלתו. וכי איזו...
הרבנית שמעה ונדהמה: "איך אפשר לחלק לכל עשרות האנשים שיש כאן מאותו בקבוקון קטן?", אך הרב הרגיע אותה ואמר לה שיחלק להם עם כפית. זה עדיין לא יספיק, חשבה הרבנית, אבל לא אמרה דבר...
איך מרן הרב הגיב לכך שהציעו לעשות ספר שלם רק מהשאלות שנשאל בדרכו לביתו? היחס המדהים של מרן הרב לילדים קטנים גם בשאלות שנראות כמגוחכות - היחס שהעניק מרן לאותם ילדים הותיר בליבם רושם לדורות
לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.
הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".