סיפר הרב מנחם בורשטין שליט"א: אני חושב שצריך לספר יותר על הנהגות
והלכות של הרב זצוק"ל. אבל כדי שיבינו שאיש אלוקים היה הרב אציין סיפור
חשוב, אחד מסיפורי הנפלאות הרבים שהייתי עד לו.
הרב היה מעודד אותי רבות ללמד ולהפיץ תורה. פעם נתקעתי עם הרכב בצומת לטרון,
בדרך לשיעור בישיבת "אור עציון". ניסיתי להניע את הרכב כמה וכמה
פעמים, אך לשווא. ידעתי שהתלמידים מחכים, וזמן השיעור מתקרב והולך, אבל הייתי
חסר אונים. בעודי עומד שם, בצומת לטרון, עצר אחד מידידי הגר במבוא-חורון, אדם
שמבין ברכבים, ובדק את התקלה. הוא אמר לי מיד: חברי היקר הרב בורשטין, אם אתה
רוצה עוד ללמד היום, תזמין גרר וסע לשיעור במונית, אל תשלה את עצמך.
בלית ברירה ישבתי וחיכיתי לגרר שיגיע להוציא אותי משם. בינתיים התקשרתי לרב
לשאול כמה שאלות בהלכה שחיכו למענה. תוך כדי שהרב משיב על שאלותיי, הוא שאל איפה
אני נמצא. אמרתי לו שאני תקוע בדרך לשיעור תורה. האם זה שיעור תורה קבוע? שאל
אותי הרב. השבתי לו שכן. אמר לי הרב: עלה לרכב וסע לשיעור. אמרתי לרב: מכונאי
בדק את הרכב והוא לא מניע. אמר לי: אף על פי כן. שאלתי אותו: ומה עם החזרה? אמר
לי: כתוב בגמרא (חולין קמב ע"א): "שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן
ולא בחזרתן". עליתי על הרכב התקוע, סובבתי את המפתח והנה הרכב נעור לחיים
ונוסע. האמת היא שהייתי בטוח שכך יקרה. הרי הרב אמר. הגעתי לשיעור בישיבת
"אור עציון" בלי שום תקלה. אחרי השיעור שבתי והנעתי את הרכב כדי לנסוע
לביתי והרכב הניע, ממש כמו שהרב אמר. וכך נסעתי עד שהרכב הגיע עד למרחק של
כחמישים מטר מביתי, ושם הוא שבק חיים.
בהזדמנות אמרתי לרב שסיפרתי לתלמידים על ה"מופת" שהיה לי, ותשובת
הרב הייתה: לא היית צריך לספר, לא מספרים דברים כאלו. השבתי לו שרציתי ללמד אותם
כמה חשוב להגיע לשיעור בזמן וכמה צריך להתאמץ כדי ללמד תורה. הנהן הרב בראשו
ואמר: אם זה לצורך, אז בסדר.
