פעם כאשר הרב זצ"ל ישב בדין, הוא נתן פסק-דין, והחייב לא
הסכים לקבל את פסק-הדין, כי טען שהרב לא פסק כפי שצריך. לאחר שהרב הגיע לביתו,
אותו חייב עמד ליד בית הרב וסיפר לכולם כמה הרב לא בסדר וכמה הוא מטה את הדין.
אנשים שהיו ליד בית הרב כעסו על כך מאוד ובאו אל הרב לספר לו על כך, אבל הרב לא
עשה עם זה דבר והניח לאותו אדם לומר כרצונו.
הגיע זמן מנחה, הרב הלך לבית-הכנסת להתפלל ואותו אדם הלך אחריו והמשיך לדבר בו
סרה. כך כל הדרך עד בית-הכנסת. וגם כשהגיעו לבית-הכנסת נכנס לשם אותו אדם ודיבר
על כך עם המתפללים. אחד המתפללים שמע את האדם הזה, שהיה אדם דתי ולבוש בחליפה
ומגבעת, ושאל: איך אתה מעז לדבר כך על הרב שלנו? אבל אותו אדם לא התרשם מהזעם של
המתפללים והמשיך בשלו.
לפתע קם אותו מתפלל, ומרוב אהבתו לרב ורצונו להגן על כבודו לא שלט בעצמו וסטר
לאותו חייב. ההלם של החייב הזה היה גדול. לא זו בלבד שיצא חייב בדין, עכשיו גם
נותנים לו סטירה? הוא התקשר למשטרה וביקש שישלחו ניידת מיד, כי מישהו בבית-הכנסת
הכה אותו. כעבור זמן הגיעה ניידת משטרה, השוטר קרא לשני הצדדים, הכניסם אל תוך
הניידת וביקש לברר את הפרטים. לאחר ששמע את תלונת החייב, שאל את האדם שמואשם כי
סטר למתלונן: האם זה נכון שסטרת לו? כן, השיב אותו אדם. ומדוע זה? שאל השוטר.
סיפר לו אותו אדם כי הוא העליב את הרב אליהו והוציא עליו לעז כאילו הוא מטה את
הדין.
שאל השוטר את החייב: באמת כך עשית? השיב לו הלה: כן, ואני עדיין עומד על שלי
ואומר שהרב אליהו לא בסדר. נדהם השוטר מהמילים ואמר לחייב: אתה יצאת חייב בבית
הדין ואתה אומר שהרב אליהו לא בסדר, ומבזה אותו ברחוב ובבית-הכנסת. הוא טעה שהוא
נתן לך סטירה אחת, מגיע לך שתי סטירות. ומיד הרים השוטר את ידו וסטר לאיש בכל
כוחו עוד שתי סטירות.
אותו אדם גם יצא חייב בדין וגם קיבל שלוש סטירות. על זה הרב היה אומר:
"דּוֹם לה' וְהִתְחוֹלֵ֫ל לוֹ". אם מישהו תוקף אותך, תן לקב"ה
לנהל את העניינים.
