כשבתי רחל מלכה הייתה בגיל גן, היא הייתה באה אתי לתפילות ותיקין בבית-הכנסת של הרב זצ"ל.
בבית-הכנסת של הרב ישנו מנהג שבו הילדים עולים כולם לתיבה לפני תפילת מוסף ואומרים בקול "ימלוך ה' לעולם אלוקייך ציון לדור ודור הללויה". לאחר מכן, היה אחד המתפללים אחראי לחלק להם ממתקים. זו הייתה אחת הדרכים של הרב לקרב את הילדים לתפילה, ובמיוחד את אלה שמתפללים כל כך מוקדם. לתת להם פרס על בואם.
פעם שאלה אותי בתי הקטנה האם זה ראוי שהיא תעמוד עם הבנים יחד באמירת "ימלוך". מצד אחד היא רוצה לקבל אתם ממתק, ומצד שני אולי זה לא צנוע שהיא תעמוד בין הבנים.
עניתי לה שאם היא מספיק חכמה להבין שזה לא צנוע לעמוד בין הבנים, אז באמת לא ראוי שתעשה זאת.
וכך היא באמת עשתה. לא עלתה יחד עם כל הבנים לאמירת "ימלוך", ועמדה יחד אתי ליד ההיכל בעת שהחזירו את ספר התורה למקומו.
לפתע הרב קרא לאדם שחילק ממתקים לילדים. אותו אדם הגיע אל הרב בחיפזון, כי חשב שאם הרב קורא לו הרי שמדובר במשהו חשוב מאוד. הרב הצביע על הבת הקטנה שלי ושאל: "האם נתתם לה ממתק?".
מיותר לציין כי מאותו יום ואילך הקפיד מחלק הממתקים לתת ממתקים גם לכל הילדות שהגיעו לבית-הכנסת. גם לאלה הגדולות יותר שהיו מתפללות בעזרת הנשים. (הרב אריאל פרגון, ראש ישיבת "מעלה אפרים")
