יש לי סיפור פשוט על מרן הרב אליהו זצוק"ל. הסיפור הזה קרה לפני הרבה מאוד שנים. אבל אני כל כך אוהב אותו. הוא נותן לי כוח, ובכל פעם שאני נזכר בו הוא עושה לי טוב. אני לא כל כך זוכר אם הייתי דתי בתקופה ההיא או לא. הוזמנתי לתקן את דלת הכניסה בבניין שבו התגורר הרב אליהו. לפתע ראיתי את הרב מגיע ועולה לביתו. כמובן שהתרגשתי לראות אותו, רב כל כך גדול. אבל ההתרגשות הגדולה הייתה כמה דקות אחר כך.
פתאום הרב הופיע מולי עם בקבוק מים ושתייה, הניח לידי בפשטות ועלה חזרה לביתו. זה היה יום חם, והוא הרגיש את צימאוני למרות שלא אמרתי דבר. אחר כך הייתי צריך להיכנס לדירה של הרב על מנת להתקין שם לחצנים, ונוכחתי לדעת שבאותה שעה הרב היה בבית לבד.
המחווה הקטנה הזאת מרב חשוב כזה נגעה ללבי כל כך, שגם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אני נזכר בה ומחייך. האמת היא שאני לא רק מחייך, למדתי ממנה מהו רב גדול. וגם אני מנסה לעשות כמותו. אמרתי לעצמי שגם אם אני לא יכול להיות רב גדול כמוהו, את המעשה הזה אני יכול לעשות, וכך אני משתדל להקשיב לצרכים של האנשים שסביבי גם אם הם לא מבקשים. להעניק להם, ולראות את החיוך עולה על פניהם. בזה אני ממשיך את הרב אליהו זצוק"ל.
