סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

עַל כִּסְאוֹ יֵשֵׁב זָר

הרב, שהיה על הבמה ודרש, שמע את הדברים, היסה את הרב לופס ואמר: זה בסדר גמור, הילד יכול להמשיך לשבת. במקום היו עוד אנשים שהחליטו למחות על הדבר ורצו שאפנה את המקום, אבל הרב לא ויתר ואמר להם: הניחו לו, אני מוחל לו. 

מספר הרב מולי גרוסמן: בתשמ"ה, כשהייתי בן שבע, הגעתי לבית
הכנסת "מעשה ניסים", והנה בית הכנסת מלא מפה לפה. לא מצאתי מקום לשבת.
לפתע ראיתי מצד שמאל כיסא מרופד, בצבע חום. בלי לחשוב פעמיים טיפסתי עליו, כי
הוא היה גבוה, ומאוד שמחתי על המציאה שמצאתי. כך ישבתי על הכיסא הזה והקשבתי רוב
קשב לדרשה.
 
אני לא בטוח שהבנתי משהו מהדרשה הזאת, אבל הנשמה שלי כנראה הרגישה את הדברים.
אלא שהנחת הזאת שלי לא נמשכה זמן רב. הגבאי, הרב לופס, שקלט אותי יושב שם, ניגש
אלי ואמר: ילד, זה הכיסא של הראשון לציון, אי-אפשר לשבת עליו. הרב, שהיה על הבמה
ודרש, שמע את הדברים, היסה את הרב לופס ואמר: זה בסדר גמור, הילד יכול להמשיך
לשבת. במקום היו עוד אנשים שהחליטו למחות על הדבר ורצו שאפנה את המקום, אבל הרב
לא ויתר ואמר להם: הניחו לו, אני מוחל לו.
 
אני לא זוכר על מה דיבר הרב, וכאמור לא בטוח שהבנתי משהו מהדברים שנאמרו שם,
אבל אני בהחלט זוכר את הכבוד שהרב נתן לי, ילד בן שבע.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

אחי הגדול שימש כחזן בבית כנסת בראשון לציון, ובתקופה מסוימת החלו שם קצת מחלוקות והוא התלבט האם עליו לעבור לבית כנסת אחר. לאחר לבטים, החליט לשאול את הרב זצ"ל. הוא ניסח מכתב לרב ובו תיאור...
סיפר ניסים אשכנזי אלעזר: לאבי היה מפעל בטורקיה בשותפות עם טורקים גויים. כיוון שהמפעל היה כושל והם ידעו הפסדים, הגויים רצו להיפטר מהמפעל וניסו למכור לאבי באיומים את החלק שלהם. אבי אמר להם חד משמעית...
מספר אלעד מורנו: היום אני נשוי ואב לילדים, אבל יש דברים שלא שוכחים כל החיים למרות שהם קרו לנו בילדות. אחד מהם היה ביום הולדתי בגיל שש או שבע. אבי רצה שאקבל ביום הזה ברכה...
כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים...
פעם אחת הגיע הקבלן לרב, ותוך שהוא חוכך את ידיו זו בזו, סיפר לו על עסקת נדל"ן שטומנת בחובה הון עתק. הרב פתח את התהלים וענה לו: "לא לקחת. לא טוב". "מה?" התקשה הקבלן לקבל...
עבור יום האזנתי לשיעור של הרב זצ"ל על פרשת יתרו, והנה הוא מזכיר שם ממש את הפשטידה הזאת. כאילו אומר לי: הנה, את מושגחת. הוא דן שם בשאלה מה ברכתה, ולשמחתי פוסק שברכתה "שהכול"