עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ

מספר יוסף: לפני כ-20 שנה, כאשר גרנו ביישוב נחליאל, זכינו והרב
זצ"ל הציל את חייה של בתי, שתחיה. הדבר קרה ביום שבת קודש, כאשר בתי הייתה
תינוקת בת ארבעה חודשים, ובטעות אכלה קוגל.
 
בדרך כלל המאכל הזה הוא משובח, בוודאי אם הוא נאכל בקידוש של שבת קודש, אבל
לילדה בת ארבעה חודשים הוא עלול להוות סכנה. וכך באמת היה, במוצאי שבת גילינו
שהתינוקת מתפתלת מכאבים והרצנו אותה לתל-השומר. באותם ימים עדיין לא היה אמבולנס
ביישוב, והמתח שלנו, בראותנו את בתנו הסובלת, היה גדול. כאשר הגענו לבית החולים
התברר שבתנו סובלת מסתימת מעיים, והרופאים הבהילו אותה לחדר הניתוח. הם אמרו לנו
שהיא נמצאת במצב של סכנה, ואין מנוס אלא לבצע את הניתוח המסוכן מיד.
 
השעה הייתה 23:00 בלילה, אבל למרות השעה המאוחרת התקשרנו לרב זצ"ל, והוא
אמר שתי מילים: "ברכה והצלחה". נראה שברכת הרב עשתה את שלה, כי לא
עברו 10 דקות מרגע תחילת הניתוח, והרופאים בישרו לנו שבאורח פלא הכול עבר בצורה
חלקה, מעל המשוער. יהי זכרו ברוך.