מספר אייל מלמד: היה זה בתקופה שגרנו ביד-בנימין. בני שיחיה, יוסף
נסים, שיחק בחורשה שיש בה קוצים ודרדרים, ובשעת המשחק הוא בעט בשיח של קוצים
גדול ועף לו קוץ ישר לתוך העין. הוא הרגיש כאב גדול ורץ בבהלה אל הבית, ובדרך
העין הפרישה נוזלים רבים עד שהוא לא ראה בה כלל.
אשתי לקחה את העניינים לידיים ונסעה אתו בחיפזון לבית החולים
"קפלן". בדרך היא התקשרה אלי, ואני התקשרתי לראש המועצה שלנו שיפעיל
את קשריו כדי שבננו יקבל טיפול טוב יותר. במקביל ביקשתי מחותני שילך למרן הרב
מרדכי אליהו זצוק"ל ויבקש ממנו ברכה ועצה איך להציל את העין של בננו.
אשתי ובני הגיעו לבית החולים "קפלן", ושם הרופאים בדקו ובישרו להם
שהעין נפגעה קשה וכדי להציל אותה נדרש ניתוח מסובך. הם אף רמזו שייתכן שיהיה
צורך להוציא לבן את העין הפגועה. בינתיים הגיעה הברכה של הרב אליהו זצ"ל
והעצה שלו לעשות לילד כפרות עם תרנגול זכר, בלי שהיות.
התחלנו לחפש מיד תרנגול זכר ביישוב קדרון שנמצא בסמוך ליישוב יד-בנימין, אבל
לחרדתנו לא היה שם תרנגול אחד לרפואה, רק תרנגולות מטילות. והנה אשתי נזכרה לפתע
כי לשכן שלנו יש תרנגול זכר בביתו שמציק לנו ומעיר אותנו כל בוקר מוקדם. מיד
שלחנו מישהו שיבקש מהם את התרנגול, הם כמובן הסכימו והבאנו אותו לשערי בית
החולים.
בבית החולים לא הסכימו להכניס את התרנגול, כמובן. אבל בדיוק התקשר ראש המועצה
שלנו, שבירר ואמר כי כדאי להוציא את הילד מבית החולים הזה ולקחת אותו לבית חולים
"תל השומר". חתמנו על ויתור והוצאנו אותו מבית החולים
"קפלן". עשינו לו כפרות מחוץ לבית החולים, ממש כמו בערב כיפור, תוך
שאנחנו מתכוונים מאוד במילים "זה חליפתך, זה תמורתך, זה כפרתך".
מיד אחר כך נסענו לבית החולים "תל השומר" ושם התחלנו לראות את
הישועה. הרופאים שבדקו את בני אמרו שהם ינסו להציל את העין על-ידי השתלת רשתית,
וכך עשו. כעבור ניתוח של כמה שעות הם הצליחו להציל לו את העין ואת הראייה,
ובוודאי את איכות החיים.
שמחנו שמחה גדולה על ההצלה הגדולה הזאת, אבל עדיין לא הבנו עד כמה. כי באותו
שער שנכנסתי בו לבית החולים "תל-השומר", נכנס אתי ערבי שהעין שלו
נפגעה גם היא, והוא הובהל לחדר הניתוחים במקביל לבני שיחיה. כעבור כמה שעות יצא
בני עם ההודעה המשמחת, ואותו ערבי יצא עם רטייה גדולה על העין. שאלתי אותו מה
קרה לעין שלו, והוא סיפר כי הוא ניקה עשבים עם מכסחת דשא, ובמהלך הניקוי עפה לו
אבן לעין ופצעה אותה קשה. הוא הוזעק לבית החולים, אבל הרופאים לא הצליחו להציל
לו את העין ועקרו אותה.
באותה שעה הזדעזעתי, כי הרגשתי שאלוקים מראה לי מה היה קורה אילו הוא לא היה
מסייע, אבל לא ידעתי עד כמה. משום מה הרגשתי שהוא הכפרה על הבן שלי, ושאלתי האם
הוא זוכר את השעה שבה האבן עפה לתוך עינו. "בטח", הוא אמר לי,
"בדיוק אחר הפציעה התקשרתי להזעיק אמבולנס". בעין שנשארה לו הוא בדק
במכשיר הנייד שלו, ואמר לי את השעה המדויקת.
צמרמורת עברה בכל גופי. בידי היו המסמכים שבהם חתמנו על הוויתור בבית החולים
"קפלן", ובדיקה בהם העלתה שהוא נפצע בעינו בדיוק בשעה שבה עשינו כפרה
על הבן שלנו. באותו הרגע ממש.
נזכרתי בסיפור שמובא בזוהר הקדוש על רבי אלעזר בן רבי שמעון, שראה נחש שהולך
להכיש והבין שהוא הולך להכיש יהודי שקלקל. התבונן רבי אלעזר וראה שהיהודי הזה
כבר עשה תשובה. מיד גער בנחש שלא ילך להכיש את היהודי ויחזור למאורתו. הנחש שמע
לרבי אלעזר ועמד על מקומו, אבל לא חזר למאורתו. התבונן רבי אלעזר והבין שהנחש
שיצא להכיש לא יחזור בלי להכיש מישהו אחר שחטאו תלוי ועומד על ראשו. התבונן ואמר
לנחש: פלוני הגוי הוא שודד דרכים, לך ותכיש אותו ותשלם לו על מעשיו הרעים. מיד
זז הנחש ממקומו והלך לדרכו. הלכו אחריו רבי אלעזר וחבריו וראו כי הוא מכיש את
השודד הנוכרי. ואמר להם רבי אלעזר לתלמידיו: ראו אתם כי אין הנחש ממית אלא החטא
ממית. שנאמר "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ".
