סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

ענווה טהורה

זכינו גם בבת מתוקה וגם בשיעור גדול בענווה. איך אדם שהיה הרב הראשי לישראל מתקשר לאישה פשוטה כמוני ומברר אתה פרטים כדי לפסוק את ההלכה הכי מדויקת שאפשר!

מספרת סימה לוי מחולון: הימים ימי מלחמת המפרץ. בעלי ואני היינו
נשואים כחצי שנה, והתגוררנו בבת-ים, אבל מכיוון שבעלי היה אז בצבא הציבו אותו
בתל-השומר. אזור שהיה מוכה טילים במיוחד.
 
יום שישי, והגיע זמני לטבילה. אבל זה היה נראה בלתי אפשרי ללכת לטבול באזור
שבו שירת בעלי. מסביב לתל-השומר יש אזורים חקלאיים, שגם בערב רגיל מפחיד להסתובב
בהם, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. כפי שציינתי, היינו נשואים חצי שנה והשתוקקנו
מאוד לילד. פניתי אפוא לרב שנהגנו להתייעץ אתו בבת-ים, והוא היה נבוך. אמר שזאת
שאלה קשה מאוד, והוא צריך להתייעץ. קשה לו לפסוק לנו הלכה בעניין.
 
כעבור זמן מה, בשעות לפני הצהריים של יום שישי, הטלפון מצלצל. הרמתי את
השפופרת ומעברו השני של הקו נשמע קול: שלום, מדבר מרדכי אליהו. אני בושה לומר
שאז לא ידעתי במי המדובר. אולי בגלל הפשטות שבה הרב הציג את עצמו, אולי כי לא
ציפיתי לטלפון מרב כל כך גדול בישראל. אבל הרב לא התרשם מכך והמשיך ואמר: קיבלתי
את הטלפון שלך בעניין שאלתך, ולפני שאני פוסק הלכה אני מבקש לברר כמה פרטים. אף
שלא ידעתי עדיין עם מי אני מדברת, נדהמתי מההשקעה של הרב הזה, שמתקשר אלי בצהרי
יום שישי, כאילו אין לו משהו אחר לעשות, כדי לפסוק הלכה מדויקת.
 
כאן הרב שאל שאלות רבות. הוא ניסה לברר כמה זמן אנחנו נשואים, מדוע אין לנו
ילדים. העדינות שלו הייתה גדולה מאוד, אבל רק אחר כך הבנתי שהוא בעצם ניסה להבין
האם אנחנו רוצים ילדים או חלילה מונעים את לידתם. כשהבין שאנחנו משתוקקים מאוד
לילדים, היו כמה רגעים של שקט מעבר לקו, ואז אמר לי הרב: אני אומר לך דבר מה
לעשות, אבל אני מבקש שלא תפרסמי את הדבר, כדי שאנשים לא ילמדו ממנו הלכה. הפסיקה
הזאת היא ייחודית לך ולבעלך, בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו ובגלל המצב האישי שלכם.

 
או אז אמר לי הרב דבר שהדהים אותי. הוא נתן לי היתר ללכת לטבול בצהרי היום.
צריך להבין שזו הייתה שעת מלחמה, וגם בצהרי היום הרחובות היו ריקים מאדם. הבלנית
הגיעה מופתעת ופתחה את המקווה, ואני טבלתי. וכאן המקום להדגיש שוב, שאין בפסיקת
הרב בשבילי היתר לעשות כן, כי הרי כך הוא ביקש תוך שהוא מציין שזה מקרה ייחודי.

 
הלא יאומן קרה. באותו לילה נפקדתי ב"ה ונולדה לנו בת מקסימה. זכינו גם
בבת מתוקה וגם בשיעור גדול בענווה. איך אדם שהיה הרב הראשי לישראל מתקשר לאישה
פשוטה כמוני ומברר אתה פרטים כדי לפסוק את ההלכה הכי מדויקת שאפשר.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 היינו מתוסכלים מאוד, על סף ייאוש, אבל אז ב"ה הגענו אל הרב זצ"ל. הרב כנראה לא ממש התרשם מדברי הרופאים, כי הוא חייך ואמר: בשנה הבאה יהיו לכם ילדים! 
כחודש לפני הלידה, בחג הסוכות, היה כנס של "אלפי מנשה" – הקבלת פני רבו לרב מרדכי אליהו זצ"ל באולם "אפיריון" הסמוך למקום מגורינו. בגלל החששות שלי מהניתוח, ביקשתי מבעלי שיפנה אל הרב לקבל ברכה.
במסילת ישרים כותב הרמח"ל כי חסידות היא רצון לקומם ולרומם את עם ישראל. וכך כתב "וְדָבָר זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב (רבה פרק ד), אָמְרוּ, "כָּל חָכָם מִיִּשְֹרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְבַר תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ...
סיפר אהרון כהן: בננו היה חולה מאוד, והרופאים לא ידעו איך לטפל בו. הם לא הכירו את המחלה, והתרופות שניסו רק החריפו את המצב. הסתבר שהם לא כיוונו נכון. היינו אובדי עצות ממש. לא יודעים...
בערב פסח אחד הרב קם באמצע הלילה ואמר לרבנית: יש חמץ בבית. הרבנית זינקה מהמיטה ואמרה: עבדתי כל כך קשה לפסח כדי שיהיה לנו חג כשר, אם יש חמץ אני לא נשארת בבית הזה לדקה...
כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב...