סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

ענווה קדושה

 הרב מצדו חזר בו כמה פעמים בעקבות ההערות שלנו, ושמח שמחה גדולה ששני אפרוחים הקשו עליו קושיות. זו ענווה מיוחדת של אדם גדול וקדוש ונפלא. 

סיפר הרב אריאל אדרי, רב שכונת הר חומה בירושלים: אני זוכר את
הלימוד עם הרב זצ"ל. זקן הרבנים היה אחראי על הקריאה. הוא היה קורא והרב
היה מקשיב, ואז היה עוצר אותו ומקשה קושיה. אני הייתי אברך צעיר, זה עתה בקעתי
מדפי הגמרא, וביחד עם חבר נוסף השתתפנו בלימוד הזה וידענו היטב את החומר. כנראה
שהיינו קצת חצופים, כי העזנו להקשות על הרב קושיות. הרב מצדו חזר בו כמה פעמים
בעקבות ההערות שלנו, ושמח שמחה גדולה ששני אפרוחים הקשו עליו קושיות. זו ענווה
מיוחדת של אדם גדול וקדוש ונפלא.
 
מדי פעם הייתי מקבל טלפונים מאנשים ספרדים מערביים שאמרו לי: הרב אליהו שלח
אותנו אליך לשאול מה המנהג של המערבים בעניין מסוים. הגישה שלו בפסיקה הייתה של
הרבה כבוד והערכה לכל המסורות שיש, בלי כפייה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הרב אליהו זצוק"ל היה משתדל לסייע גם לעניים וגם לעשירים בעצות טובות. וכך מספר אחד מהעשירים: שנים רבות זכיתי להיות קשור לרב והתייעצתי איתו בעניין העסקים שלי, וברוך ה' כל העצות שלו היו לטובה. פעם...
 נכנסתי לרב, הוא חשב על השאלה ששאלתי ואמר: הכול בסדר, אבל כשיהיה לך בן תבוא ותשאל שוב. זה היה מאוד מעניין, כי לא שאלתי על בן, שאלתי על משהו אחר, אבל האמת היא שחיכינו מאוד...
שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!
באמת מיד אחר ראש השנה פגשה בתי את חתנה, וקצת זמן אחר כך הם התחתנו בשעה טובה. ויהי רצון שכל הבחורים והבחורות הרווקות יזכו לחתונה עם בני זוגן במהרה.
לפתע הגיע ברנש חצוף והעיף את המצנפת מעל ראשו של כבוד הרב. אני זוכר היטב את התמונה הזאת, כיוון שאני, כמו האנשים הרבים שהקיפו את הרב, נמלאנו כעס ואולי גם בושה גדולה מהמעשה הזה. אבל...
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".