מספרת דבורה חבר: בשנות השבעים של המאה שעברה, כאשר הרב היה חבר
בית הדין הרבני העליון, הוא נהג להתקשר מדי פעם בטלפון לאחיו חכם נעים זצ"ל
ששימש כמנהל בית-ספר בירושלים. כמזכירת בית-הספר עניתי אנוכי הקטנה לטלפון. חכם
מרדכי, שהתקשר באופן אישי, לאחר אמירת שלום, שאל בנימוס אם יוכל לדבר עם חכם
נעים. מכיוון שהמנהל היה בשיעור, שאלתי מי רוצה אותו. "מרדכי אחיו",
הייתה התשובה. כך פשוט. בלי שום תואר של "הרב" או "הדיין"
או אפילו "מר" וכד'.
