סיפר חזן מרעננה: פעם נפלה עלי צרה גדולה ולא ידעתי את נפשי. הדבר
השפיע עלי מאוד והרגשתי שאני מוכן לתת הרבה על מנת לקבל פתרון לבעיה הזאת. חבר
טוב שראה את מצוקתי הציע לי ללכת לרב זצ"ל, ובוודאי אזכה לישועה. ואכן כך
היה. הגעתי אל הרב, שטחתי בפניו את מצוקתי, וברגע אחד הוא נתן לי עצה ששווה זהב.
יצאתי מחדרו של הרב נפעם ונרגש, והרגשתי שאני רוצה לתרום משהו, להביע את תודתי
העמוקה.
שיתפתי את המזכיר של הרב ברצון שלי, אמרתי לו שאני רוצה לתרום, אבל המזכיר חייך
ואמר: אתה רואה, אין פה שום קופה, אתה לא יכול לתרום. סיפרתי לו שקיבלתי עצה
ששווה לי המון, שייקחו את הכסף הזה לישיבה או לצורך אחר שהרב יבחר, אבל המזכיר
בשלו: הרב לא מקבל שום תרומה. כנראה שבשיחה עם מזכירו של הרב הרמתי קצת את קולי,
מרוב התרגשות, כי הרב יצא מחדרו ושאל מה העניין. שיתפתי אותו ברצון שלי לתרום,
והרב שאל: איפה אתה גר? השבתי שאני גר ברעננה. אז אמר לי הרב בנחת: אז תרום
ברעננה. לכאן מגיעים כדי ללמוד תורה, לשאול שאלות ולקבל עצות, אבל לא כדי לתרום.
הנקיות של הרב כל כך הרשימה אותי, שעד היום לא אשכח את הדבר הזה.