הרב אליהו זצ"ל היה מעודד מאוד כל מי שבנה בארץ ישראל ועסק ביישובה. היה קבלן מבוגר אחד שהגיע בכל יום שישי אל הרב זצ"ל עם מפות ותוכניות של כל מיני קרקעות, כדי לדעת האם להשקיע בהן, לקנות או לא לקנות. פעמים היו אלו עסקאות של סכומי עתק.
הוא היה מניח לפני הרב את מפת התוכנית אותה הביא עמו, ולצידה הניח גם ספר תהלים. הרב היה לוקח את ספר התהלים, פותח באקראי, קורא פסוק, ונותן לקבלן תשובה, על-פי מה שקרא זה עתה. היו פעמים שהרב היה מראה לקבלן את הפסוק שבו נפתח הספר ואומר לו: "תראה מה כתוב כאן", והקבלן היה מבין לבד.
פעם אחת הגיע הקבלן לרב, ותוך שהוא חוכך את ידיו זו בזו, סיפר לו על עסקת נדל"ן שטומנת בחובה הון עתק. הרב פתח את התהלים וענה לו: "לא לקחת. לא טוב". "מה?" התקשה הקבלן לקבל עליו את הדין, בכל זאת הייתה זו אחת העסקאות היותר מבטיחות שעמדו לו מימיו. "אבל.." הוא ניסה להקשות. אך הרב בשלו.
הקבלן עשה את שהרב הורה לו והמשיך לבוא גם בשבועות שאחר כך.
באחד מהשבועות הללו, הגיע הקבלן ולא הצליח להסתיר את חיוכו. הוא סיפר לרב שרק עתה התברר שכל הקרקעות המדוברות מאותה עסקת נדל"ן מבטיחה, היו סחר במרמה. כל מי שהשקיע – איבד את כל כספו. הרב כמובן לא התרגש מזה, מבחינתו אלו לא היו חדשות, אלא משהו שראה כבר מראש. בענוותנותו הוא אף לא ענה "אמרתי לך" או משהו בסגנון, אלא המשיך לעניין הבא.
